אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, י״ז

דוקא שמלאהו ביום שנכתב וכו' ויש לדקדק על הש"ע דסתם הך דינא כאילו אין בו חולק ולענ"ד נראה לא סבירא ליה להרא"ש כן דהא רבינו יונה כתב הך דינא וכתב דאי ל"ת הכי אלא אפילו לאחר הזמן כשר משום דשטר כשר היא אלא שיש בו חשש זיוף וכיון שנסתלק הוכשר למפרע אם כן היכי משכחת לי' בהרחיק ב"ש דפסול כשיבוא לב"ד יאמרו לו לך ומלאו בקרובים ולהכשירו לשעבר. (ואין להקשות לפ"ז מה פריך הגמרא ב"ב דף קס"ב בין עדים לאשרתא דמטייט ליה א"ה בין כתב לעדים נמי דמה קושי' שם איירי דכבר עבר זמנו של שטר דבו ביום בלא"ה די ק רבינו יונה דלא שייך פסול דאפשר למלאות בקרובים ואם כן לאחר יום אף טיוטא לא מהני דה"ל מוקדם משא"כ בקיום לא שייך מוקדם ולכך מהני טיוטא וצ"ל דקושי' הגמ' אם כן דגם ברווח ב"ש מהני טיוטא למה קתני מלאהו בקרובים הל"ל מלאוהו בטיוטא כשר ול"ל קרובים ודוק ובפרט אם אמרינן דלכך קרוב ברישא כשר דהוצרך למלאו' החלל כי היה רווחא שביק למאן דקשיש וכאשר לא בא הוצרך לחתום פסול ואם כן קשי' שפיר עדיין יפסול דודאי לעדות נתכוון דאי למלוי הא יכול לטייט בדיו וא"ש) וי"א דאם בא לב"ד קודם שמלאהו שוב אין לו תקנ' ומילתא בלי טעמא הוא וכתב הרא"ש דהוא דבר שיש בו טעם לשבח ונתן טעם לסברא זו ע"ש ואם כן דסברא זו מסתבר כשל עוזר דכל ראי' ר"י לדינו הוא מהך דאל"כ הרחיק ב"ש דפסול איך משכחת לי' אבל לסברא זו שפיר משכחת בבא לב"ד קודם שמלאהו ולכך הטור ברמזים הך דינא דצריך המלוי להיות דוקא בו ביום השמיט והמתיק רק שיכול להיות בלי צווי הלוה וגם קודם שיבא לב"ד מהני מילוי ולא אח"כ והשמיט הך דינו דר"י והוא הטעם דלפי זה דצריך להיות קודם ביאה לב"ד אין לדין זה ראי' כלל ואם כן אף בטור יש לפרש כן דהעתיק דברי רבינו יונה ואח"כ הביא דעת אביו הרא"ש דסבירא ליה דצריך להיות דוקא שמלאהו קודם שבא לב"ד משמע הא זולתו כשר דדוחק דמיירי דבא לב"ד לגבות בו ביום שנכתב או דבאמת מחק זמן הנ"ל וכתב זמן ההוא שבא לב"ד וקיימו בש"א כנ"ל דמשמע דבא לב"ד בלי מילוי כלל אז ל"מ. וא"כ המחבר דפסק כרא"ש דצריך דוקא להתמלא קודם שבא לב"ד א"כ כשל עוזר ואין לדין זה של ר"י ראי' ולא ה"ל להביא בסתמא. והיה מקום לומר דסבירא ליה לרבינו מחבר מהכ"ת נימא דאם מילאו אחר כך בקרובים דיוכשר למפרע לגבות ממשעבדי במה חל שעבודו בהך שטרא הא תספא בעלמא הוא וא"א לגבות בו והוי כאילו לא נכתב כלל ואם כן מה צורך לר"י להביא ראיה בכך ודקארי ליה מה קארי לי' דכתב וכ"ת דמוכשר למפרע וכו' וצ"ל דודאי כל הפיסול דהרחקת שני שיטין הוא כשהעדים מוסרים השטר ליד המלוה ואז יכול לזייף. אבל כ"ז שהשטר תחת יד עדים אין עליו פיסול דהרי הם לא יזייפו וה"ל כמו גבי גט דכשר בע"מ ומכ"ש זה כשהשטר תחת יד עדים וא"כ אימתי מתחיל פסולו כשנמסר ליד המלוה ואם כן למ"ד עדים בחתומים זכין לו תיכף כשחתמו עדים חל שעבוד על נכסים דאז היה השטר תחת יד עדים ולא היה בו פיסול כלל רק אחר כך כשהגיע ליד המלוה אז ה"ל כנפסל ונמחק ואם כן פשיטא י"ל כשחזר ומלאוהו דחזר לכשרותו דהא שעבודו כבר חל מעת חתימה וכמו שטר שנמחק וחזר וקיימו ע"י עדים או העביר מחיקתו על ידי צפון ואם כן ר"י ורא"ש וטור כל ענין פלפולם הוא הכל למ"ד עבחז"ל דהכי סבירא ליה ולכך שפיר י"ל דלא הוי מוקדם אבל לפי דפסק הש"ע דלא כאביי רק בעינן דמטי לידו דאז חל שעבודו ובמטי לידו היה שטר שיכול לזייף והיה פסול לא חל שעבוד המלוה כלל כי האי שטרא הוי חספא בעלמא ואם כן במה יחול שעבודו ופשיטא דאם מלאוהו והכשירו לאחר זמן דלא חל שעבודו למפרע וה"ל מוקדם ואין צריך לראיה כלל ולכך סתם הש"ע דהוא פסול. ואיפכא לא קשיא דא"כ מנ"ל לש"ע הך דינא דרא"ש דצריך להיות קודם שנראה בב"ד דילמא אם בא בו ביום לב"ד גם כן כשר והא דקתני פסול בהרחיק ב"ש היינו בבא לב"ד למחר דשוב א"א למלאות דה"ל מוקדם ומנ"ל לחדש סברא ודין בלי ראיה. דהמחבר פסק ב' שיטין פסול לגמרי כדמשמע בגמרא וכמ"ש לעיל ס"ז ומוקדם סבירא ליה דאינו פסול רק למשעבדי ואם כן עדיין קשה איך קתני פסול לגמרי ימלאוהו בקרובים ויהיה מוקדם ולא יפסול רק למשעבדי ש"מ דסבירא ליה דא"א למלאות וא"ש. אך נראה דתלי' במחלוקת רש"י ותו' בגיטין דף פ"ב בגט קרח שקשריו מרובים מעדיו דג"כ פסול וא"כ לשיטת ר"י צריך להיות ביומו לתשלום הקשרים בעדים דכיון דהוא פסול מגזירה דרבנן ה"ל חספא ואיך יוכשר אחר כך למפרע בהשלמה ליום מחר דמ"ש דפסול מהך גזרה דיוכל לזייף או מהך גזרה דמשום כולכם סוף כל סוף פסול מגזרה דרבנן ואמרינן שם צא והשלים עליו עבד משוק ופי' התו' בד"ה צא כו' כי מילת והשלים משמע אחר כך שכבר נמסר הגט ורש"י כתב שעדיין לא נמסר הגט וכתבו התו' דנמס' הגט לאו דוקא רק שעדים לא חתמו ולענ"ד נר' נמסר דוקא דרש"י סבירא ליה כפי' ר"י דה"ל מוקדם ולכך פירש"י דעדיין לא נמסר ואם כן אף דנמסר ביום שלאחר כתיבה ל"ל בהו גבי גט דקלא אי' ליה בע"מ כמ"ש התו' דף י"ז ד"ה עד שעת נתינה כו' וא"ש ודוחק לומר צא והשלים היינו לאחר שכבר נגמר ומכל מקום הוי ביומו דזה דוחק וסתימת לשון הגמרא ודברי רש"י מדוקדק כמ"ש: