אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, ט״ו

אלא אם כן שנים האחרונים כו' משמע הא פסולים אמצעי' ג"כ כשר והש"ך בס"ק הנ"ל הביא דרוב פוסקים ס"ל דאמצעי' ג"כ פסול והנה הב"י הבי' דדעת התו' בפ"ב דגיטין דאפילו חתמו באמצע פסול וקשה בעיני רבינו ב"י שהיה הרא"ש חולק ויכשיר ובא"ע החליט דפליגי אבל בח"מ כתב דלא פליגי וחשב לישוב הדיעות וכבר השיג עליו בתשובת מהרי"ט ועיין בס' גט פשוט סי' ק"כ בא"ע שהאריך בדוחק שיש בדברי ב"י ובאמת לא זו בלבד יש לתמוה אלא אף גם על הרמ"א בא"ע סי' ק"כ בד"מ דהקשה בטור דכתב מתחילה באומר כולכם חתמו דשנים חשוב עדים והנשארים משום תנאי לפיכך אם היה השאר פסולים כשר ואחר כך כתב כשחתמו שנים פסולים בראשון פסול ומזה הוכיח הד"מ דלעיל איירי במה דאמר דהשאר פסולים דכשר לא בראשונים כי אם דחתמו לאחר כך והקשה הא אם בראשונה פסול מכ"ש אחר כך ותי' דסבירא ליה כר"ת קודם חזרה דאע"ג דמתחילה פסול מכל מקום בחתומים אחר כך כשר ע"ש. ודבריו צריכין לימוד דהא מבואר בטור ח"מ סי' זה כר"ת לאחר חזרה וכתב שכן הסכים א"א הרא"ש ז"ל גם יש לתמוה במהרש"א דהקשה בפ' ג"פ על תו' ב"ב דף קס"ג דכתבו לר"ת דאין כשר רק בחתום קרוב בתחילה אבל בסוף פסול והקשה הא אמרינן בפ"ב דגיטין אי חתום קרוב בתחילה פסול משמע הא חתום אחר כך כשר ותי' דהיינו חתום באמצע כשר כדעת הרא"ש עכ"ל ולכאורה הדבר תמוה איך אפשר לפרש כן בתו' דהא תו' כתבו להדיא גיטין דף י"ח ע"ב ד"ה אמרי לה כו' לאחר חזרת ר"ת דאפילו באמצע פסול ע"ש ולכן נראה הא דהעדים פסולי' החתומים לאחר שחתמו שני הראשונים פסול יש בו ב' הטעמים א' דתו ליכא למימר למלוי חתמו כמ"ש התו' וע"כ לעדות חתמו. וטעם השני דאתו לקיים השטר ע"י קרובים והנה לטעם השני זהו אם הם אחרונים אבל אם הם אמצעי' לא שייך זה דהא מקיימינן השטר מעדים אחרונים ולעומת זה י"ל דאם הטעם משום עדות זהו לא שייך בגט כמ"ש הר"נ דבגט תלוי' בבעל וחזקה דהבעל לא יזמין פסולים לעדות אבל בשטרות שייך שפיר משום עדות דמה בכך דאין דעת הבעלי דברים לכך מ"מ העדים בעצמם הם מכוונים לעדות וכמ"ש הר"נ באריכו' בפרק ב' דגיטין ע"ש ולפי זה יש לומר בגט על כרחך הטעם משום קיום דלעדות לא שייך בהו כמ"ש הר"נ ואם כן דוקא בשנים אחרונים אבל לא באמצעי' דבהו לא שייך טעם דקיום והם לא פסלו לשטר ולכך הרא"ש בתי' לקושי' בהך דגיטין דאמ' חתמו פסולים בתחילה יפה תי' דבאמצעי' כשרים וזהו טעם התו' ג"כ בב"ב דכתבו לר"ת דבסוף פסול הקשה המהרש"א מהך דגיטין ותי' דסבירא ליה לתו' כרא"ש דבאמצע כשרי' והיינו בגט. אבל התי' בגיטין כתבו על הך דאמרינן בב"ב בשטר ששנים הראשונים פסולים בזו כתבו התו' דאף אמצעי' פסולים דגבי שטר אף אמצעים פסולים ובזו יובנו דברי מהרש"א דחשיב להסכים דברי התו' ורא"ש כאחד כיון דיש הבדל בין גיטין לשטרות ולק"מ וגם דברי הטור בא"ע יש לפרש דסבירא ליה דיותר יש לפסול בתחילה והיינו לא מן לבסוף רק מן באמצע דכשר בגיטין דלית בהו טעם לפסול וכן מסתבר אבל בח"מ סבירא ליה לפסול אפילו אמצע ולק"מ ואמת כי מתחילה הייתי נבוך כי הטור בח"מ גבי שטרות כתב דשני אחרונים פוסלים משמע דוקא שני אחרונים ולפמ"ש משמע בשטרות סבירא ליה דאף אמצעים פסול וכן ברמזי' לפ' ג"פ שאם פסולים חתמו לבסוף פסול דמשמע דבאמצע כשר ואם כן אף דמסתבר כמ"ש בהרא"ש מכל מקום בטלה דעתי נגד דעת הטור אך ראיתי כי רבינו ב"י בא"ע סי' הנ"ל דכתב דמדברי רבינו הטור בח"מ סי' מ"ה לא אתפרש מה דינו של שטר שחתומים עליו פסולים באמצע ומזה למדנו דסבירא ליה דמלת אחרון לאו דוקא וכמ"ש לקול אות אחרון שהוא למעט הראשון וכן במ"ש ברמזי' חתום לבסוף כל בתר ראשונים לבסוף קרי' ליה אבל ברמזים לגיטין כתב אם חתם קרוב אחר שחתמו שנים ראשונים כשר ש"מ דכשר באמצע דהא לבסוף פסול והיינו בגיטין כי בגיטין דעת הרא"ש להכשיר. וכן נראה לדינא וכמ"ש הש"ך דבאמצע בשאר שטרות זולת גט לכ"ע פסול. וזה שהעליתי דאפי' באמצע קרובים פסול לכאורה מוכח כן מתו' ב"ב דהקשו למה צורך בשטר על הנייר ועדים על מחק לכתוב אנחנו כו' יניח פנוי. וקשה תינח בשטר בב' עדים בג' עדים ע"כ יצטרך לכתוב אנחנו בין עד ראשון לשנים אחרונים דאל"כ אלא יניח פנוי ימלאהו בקרובים ושנים אחרונים יהיו כשרים ועל כרחך צריך לומר דמכל מקום פסול השטר אך יש לדחות או כמ"ש בחדושי כי בשטר על נייר ועדים ע"מ אפשר לא מכשיר כלל בחתימת קרובים בשום דוכתא כי התו' ב"ב דף קס"ג ד"ה גופא כו' הקשו דילמא היה עדים על מחק ושטר על הנייר ומחק וכתב ועיין מהרש"א דפי' דמסרו לו שטר פסול וזהו שצריך עיון איך ס"ד דעדים יעשו שלא כדת וע"ז הוא כל ענין הכשר שטר דאין עושין שלא כהוגן. ולכן י"ל כך בחתום קרובים בתחלה ליקרא ודאי לא יכתוב נחנו סהדי רק אחר חתימת קרובים דהם אינם בגדר עדות כלל והקרובים יהיה קרובי לוה ואחר כך יקח שטר ויגוז נחנו וב' העדים וישאר שטר עם חתומים קרובים וימחוק השטר ויכתוב שטר שהוא הלוה לאחר ולהם אין עדים קרובים ויגבה בו או שיקח קרובים למלוה וללוה רק הם יהיו קרובים ונתרחקו ויגוז כמ"ש והשטר ימחוק ויזייף שטר אחר ויכתוב זמן מאוחר לאחר שכבר נתרחקו והשטר כשר. וע"ז תי' התו' כיון דבכה"ג בעינן לכתוב נחנו סהדי וכו' אין מוסר לו שטר פסול הרצון שטר שחתום עליו פסולים כו' דאם כן לא נתקיים תקנת חכמים למכתב נחנו וכו' כי יכול לגוז כמ"ש ולא חיישינן לכך ואין לגמגם בשביל לשון התו' כי הלשון בזה הדיבור מגומגם וצריך הגהה כנראה וכמ"ש מהרש"א והדברים בכוונתם נכונים ואפשר שצ"ל שטר בפסילים הרצון שטר שנחתם עליה פסולים. ואם כן לק"מ מהנ"ל אבל י"ל בכוונת התו' עוד פי' דאולי שנים לוים מאחד וכתבו אנו לוים ממך מנה וחתמו שנים והיה שטר על הנייר והם על מחק ואף שפסול שהוא יכול לזייף מה בכך בלא"ה על כת"י נאמן פרעתי ולהד"ם אף בזה א"י לטעון והלוים האמינו למלוה דלא יזייף עליהם מכמה טעמים ובפרט דלוה מהימן למלוה כדאמר הגמרא והוא ימחוק ויכתוב שטרו על אחר והלוים הם יהיו עדים וקושי' גדולה היא ותי' התו' כיון דצריך אנחנו כו' הם אין מוסרים לו שטר פסול כמו דחזקה על עדים שאין מוסרים מתחת ידם דבר שעומד לזיוף כן חזקה על כל ישראלים ואין הלוים מוציאים זיוף מתחת ידם דבר שיוכל לזייף והמכשלה תחת ידם וכוונת התו' שאין מוסר שטר פסול קאי על כל ישראל שכולם בחזקה זה שמשגיחים מבלי להוציא מכשלה זו: