אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, י״א

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אם כתוב למעלה בסוף שיטה ש"ו כשר הקשה הש"ך בסעיף קטן ב' דילמא היה כתוב חובתו ולמדין ממנו אפילו אחר ש"ו וכתב בשלמא על הרא"ש ל"ק די"ל דסבירא ליה כדעת רשב"ם דאפילו חובתו אין למדין משטה אחרונה רק הא דכתב דילמא היה שם חובתו ומחקו היינו לדידן דלמדין אם כתוב שריר וקיים ולכך לאחר שריר וקיים הדרן לדין הגמרא דאפילו חובתו אין למדין אבל לדעת הש"ע דלא סבירא ליה כרשב"ם וסבירא ליה כנ"י דחובתו למדין ליתא לדין זה דאף דכתבו ש"ו מ"מ אולי היה כתוב חובתו עכ"ל. ודבריו בלתי מובני' איך כתב ברישא דילמא היה שם חובתו וחתכו בממ"נ אי ראינו דכבר נכתב ש"ו הא ס"ל דאין למדין חובתו ואי דבא לפנינו ואין כתוב ש"ו אם כן לדידן בלא"ה השטר פסול דהא לדידן שטר שאין בו ש"ו פסול ומה צורך לטעם דהיה כתוב בו חובתו. גם דחוק דהתו' כתבו להדיא דחוב תו למדין דיחלוק הרא"ש עליהם ולכן הדבר ברור כמש"ל בסי' מ"ד ס"ק י"א ועשיתי סמוכים מדברי תו' דאף חובתו לאחר ש"ו אין למדין דהא כבר נגמר ענין שטר ולאו מכלל שטרא הוא וכמו שטר שאין בו ש"ו דאין למדין הימנו. וכן נר' עוד ראיה ברורה מתו' דף קס"ד ד"ה גופא כו' דכתבו דאם עד א' חתום בראש שיטה והשני בסוף שיטה ושניהם על מחק ובין שניהם נייר כדי שיוכלו לכתוב עליו נחנו סהדי זהו לא שכיח דלמה יעשו שטות כזה יחתמו על הנייר ע"ש וצריך להבין אי כוונת התו' דעד השני יחתום על הנייר לא היה לתו' צורך להאריך באיזה אופן שיש נייר חלק ביניהם יהיה איך שיהיה על כל פנים אם נחנו סהדי על הנייר בין עד לעד הלא יכול עד הב' לחתום על הנייר ועכצ"ל דזהו כבר כתבנו למעלה בסימן מ"ד דעדיין יש לחוש דיהיה שטר וע"א על מחק דכשר ועדיין י"ל דימחוק ולכך עכצ"ל דכוונת התו' דגם עד ראשון יחתום על הנייר ולכך הוכיחו התו' דבאותו שיטה יש נייר חלק ואם כן יכול לחתום עליו וקשה איך אפשר להניח המחק ויחתום אחר כך על הנייר הא כשמחק לפניו יש לומר היה כתוב שם חובתו ומחקו אלא ודאי דבגמ' איירי דכתוב לפני שיטה זו שריר וקיים או החזרת שטר וכמש"ל בתו' ומודה התו' דאין למדין מחובתו ושפיר כתבו התו' דיכול להניח מקום מחק ולחתום אנייר והא לא קשי' דהא יהיה מחזי כאילו אטיוטא חתמו די"ל דסבירא להו לתו' דוקא ביש טיוטא בין העדים לשטר באורך דמפסיק בין השטר לעדים טיוטא אבל כשאין מפסיק בין עדים לשטר טיוטא רק בצד עדים דהיה לו לחתום בראש קצה שטר והן הרחיקו למשוך בקצה השטר משוך והלאה זה לא אמרינן אטיוטא חתמו ואם כן דברי הרא"ש והתו' כאחד עולי' ולק"מ. וכן נראים דברי התו' בדף קס"ג ע"ב ד"ה שיטה כתבו להדיא דאם נחתך לפני עדים יש חשש דילמא היה שטר בשיטה אחת וחתכו וכתב בגליון דזה תלי' אם העדים מניחים בשטר בזה גליון גדול כ"כ ולא כתבו בפשיטות דילמא היה כתוב שם חובתו של בעל השטר א"ו כמ"ש דליכא למיחש לאחר ש"ו לחובתו ואפשר לומר אף הרמ"א דהביא לעיל דין דנ"י דחובתו למדין מש"א מכל מקום מודה לדינא של התו' והרא"ש דכה"ג לאחר ש"ו אין למדין או אף דדעתו לעיל כנ"י בהחלט דמכל מקום למדין מכל מקום לא הגיה כאן על דברי הש"ע דמכשיר ביש ש"ו דכיון בלא"ה דעת רשב"א כמ"ש להכשיר מחק בטופס מבלי לחוש לתנאי ומחקו א"כ בצירוף דעת התו' ורשב"א יש לסמוך להכשיר השטר וא"ש:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.