אורים ותומים, תומים · סימן מ״ד, י״ג

ויחזור ויחתמו שניהם המחבר כתב דלכתחיל' יחתמו שניהם דאף הרשב"א מודה בתשובה דלכתחילה טוב שיחתמו שניהם והוא כדי שיהיה הדבר בלי פקפוק אבל בדעבד אם כתוב הקיום בין עד לעד והקיום הוא מכתב יד עד השני דבדעבד כשר ואצ"ל דאם בעל השטר מוחזק דיכול לומר קים לי' כרשב"א ומ"ש הש"ך לדחות דעת הרשב"א לא נראה לענ"ד דהנה כל ראי' הרשב"א מהא דפרכינן ב"ב דף קס"ד שטר על מחק ועדים על הנייר לכשר אם היה כתוב בין סהדא לסהדא נחנו סהדא חתימי על הנייר ושטרא על מחק ודייק הרשב"א מה יועיל זה עדין יש לחוש דלמא היה גם השטר על נייר ומחקו רק הע"א שהעיד מה יהני העדות ע"א א"ו דבדבר זה אף ע"א נאמן וכתב הש"ך בס"ק כ"ד דליכא ראי' די"ל קושי' הגמרא איך פסק ותני הא מ"ל דכשר דהיינו כשכתבו כן על הנייר קודם חתימתן נחנו סהדי וכו' ושני עדים חתומים עליו וליכא כאן פקפוק עכ"ל באריכ' ותמהני ממנו איך חשד לרבן של ישראל שנעלם ממנו דבר פשוט כזה עד שהרא"ה שחלק עליו לא תי' כי אם דבאמת המ"ל הכי אבל לא כתב כמ"ש הש"ך ויפה עשו שלא עמדו כמ"ש הש"ך דהא בלא"ה יש לדקדק מה פריך בגמרא נכתב נחנו סהדי וכו' מה קושי' באמת מתחילה יש תקנה רק הברייתא מיירי בשטר הבא לפנינו והוא על מחק ועדים על הנייר דיש כאן חשש פיסול והברייתא לא תקנת' אתא לאשמעינן ואם באנו אנו לתקנת' כביר ימצא ידינו וא' מהן אם הלוה או עדים בעצמם כותבים מגופו של שטר בכת"י שורה א' ואם כן תו ליכא למיחש דהא כתבו על מחק ואי דימחוק ויחזור וימחוק הא אין דומה ובמקום שכתוב לכ"ע אין דומה וכו' וכהנה יותר תקנות שאפשר למצוא רק ברייתא דינא קמ"ל בבא שטר כזה לפנינו דפסול ועכצ"ל דלכך פריך הגמרא אימא סיפא וכו' דמורה דבברייתא בהדדי קתני רישא וסיפא שטר על הנייר ועדים על מחק כשר שטר על מחק ועדים על הנייר פסול ואם כן שפיר פריך בממ"נ מ"ש רישא ומ"ש סיפא אי מיירי בדלא נכתב בין סהדא לסהדא אף ברישא פסול דלמא מחיק וכו' ואי דכתוב אף בסיפא לכשר וזהו שדייק בלשונו אימא סיפא ומשני הגמרא דלעולם דכתוב ומכל מקום בסיפא אינו מועיל וכו' ולפ"ז הוכחת רשב"א למה ליה לגמ' לשנוי דאינו מועיל כו' לימא דאיירי דכתוב בין סהדא לסהדא והי' ול"ק מ"ש רישא ומ"ש סיפא דרישא לא שייך העדאת ע"א כמ"ש הש"ך להדיא שהוא תיקון בעלמא שלא יזייף אבל בסיפא הוא רק העדא' ע"א וא"צ לכל תי' הגמרא ועכצ"ל דבאמת ע"א בכה"ג מועיל ויפה פריך בגמרא ודברי רשב"א מוכרחים זהו מה שי"ל דאף דנימא כדעת הש"ך אך באמת נר' דסבירא ליה לרשב"א דבלא"ה כבר עמדו שם התו' בזה אי עילאי וכו' במה דאמרינן אי מקמי חתימת עדים מחיק ליה דנכתבו על המחק ולא שייך מחיק לי' לשיטת ריב"ם דאינו דומה נמחק פ"א וכו' והתו' תי' דבאמת המ"ל כן וזה דוחק. ולכן נר' דסבירא ליה כל מה שכתב לפני חתימת עדים להכשרו ותיקונו של שטר בכלל שטר יחשב והוא בכלל שופרא דשטרי שהוא עשוי לתקן שטר כמו דלא כאסמכתא כו' וכי אין זו נחשב בכלל השטר. ואם כן אי כתבו קודם חתימתן נחנו סהדי וכו' הרי זה בכלל שטר ואין זה בכלל חתימת עדים ומישך שייך לשטר ובברייתא קתני שטר על הנייר ועדים על המחק משמע כל השטר בנייר רק העדים על מחק ואי נחנו סהדי וכו' על מחק הרי מקצת שטר על הנייר ומקצת על מחק ובברייתא קתני שטר על הנייר משמע כל השטר ואינו על מחק רק חתימת עדים ועכצ"ל דכתב נחנו סהדי ג"כ על הנייר וא"ש הלשון שטר על הנייר ואם כן יש לחוש דמחיק לי' וא"ש ול"ק קושי' התו' ואם כן ממילא נסתר מ"ש הש"ך דפי' בגמרא על הברייתא שטר על מחק ועדים על הנייר דיכתבו לפני חתימת עדים נחנו סהדי כו' על הנייר דא"כ זה לשטר מישך שייך וה"ל שטר מקצתו על הנייר ומקצתו על מחק ואנן שטר על מחק תנן משמע כולו רק העדים על הנייר כמ"ש ברישא ולק"מ ואמת כי מתחילה חשבתי בתו' ב"ב דף קס"ג ד"ה גופא שהקשו דילמא היה שטר על הנייר ועדים על מחק דפסול ומחק וכו' דהדבר תמוה מהכ"ת ימסרו עדים שטר פסול אבל י"ל דכך כוונתם העד ראשון חתם ע"מ ומסרו לשני לכתוב נחנו וכו' ולחתום ועד שני עשה עול ולא כתב נחנו וכו' ומסרו לידו והוא מחק ואם כן כל הכשרו דנימא חזקה על עד השני דיעשה כהוגן וקושי' התו' איך נוציא ממון אחזקה דחד סהדא אולי קלקל חזקתו הא אין ע"א נאמן לאפוקי ממון וע"ז תי' כיון דצריך לכתוב נחנו וכו' אין מוסר לו שטר פסול הרצון עד הראשון אינו מוסר לעד שני שטר פסול ואינו סומך עליו כי חזקה על עדים ששנים משגיחי' לבל יקרה דבר בלתי הגון ולכך אינו מוציא מתחת ידו והוצרך לכתוב במעמדו נחנו וא"ש ומדויק הלשון אינו מוסר לשון יחיד ואי קאי על עדים הל"ל מוסרים אבל כבר כתבתי ישובי' על דברי התו' הזה ובאמת יש סניף לדברי רשב"א אף מרישא דקתני עדים על מחק ושטר על הנייר אי כתב בין סהדא לסהדא נחנו וכו' דכשר וקשה אי ס"ד דלא סמכינן אפומא דחד סהדא בכיוצא בזה מה מהני זה דילמא יחתוך השטר עם עד א' שחתם בראשון וימחוק ויחזור ויכתוב בו סך מרובה ובשני יכתוב ג"כ במקום נחנו סהדי לאחר שימחוק אותו מה שירצה והעד השני יחתום אותו והרי יבא בשני שטרות מכל אחד מעד א' ומצטרפין ויגבה סך מרובה ומה אמרת דלא יעשה עד השני זיוף הא אמרת דלא סמכינן על ע"א להוציא בחזקה זו דלא יעשה זיוף ממון דלא האמינו התורה לממון ואף כי הרמב"ן בחדושיו לב"ב חוכך אי שטר על מחק וע"א עמו מהני מכל מקום הא התו' בדף קס"ד ד"ה גופא כו' מוכח דמהני וכמ"ש מהרש"א ואם כן הקושי' במקומו וכן נראה ממ"ש התו' בד"ה גופא הנ"ל דהקשו אריב"ם דסבירא ליה בשטר הבא הוא ועדיו על מחק דאפילו יש רווח בין סהדא לסהדא כשיעור כתיבת נחנו סהדי כו' דמ"מ כשר דניחוש דילמא היה שטר על הנייר ועדים על מחק והך נחנו סהדי היה ג"כ כתוב על הנייר ומחק הכל הן השטר והן הך נחנו סהדי וכתב מה דבעי והכל נמחק רק פ"א ודומין להדדי ותי' דוודאי הך נחנו סהדי בין עד לעד מספיק כשיעור ב' שיטין ואם כן א"א להניח כ"כ פנוי דלמא יכתוב שטר בב' שיטין וע"א ע"ש בתו' ובפי' מהרש"א וקשה ל"ל לתו' דהך מחזיק ב"ש דהוא דוחק לימא דאפילו מחזיק רק שטה א' מכל מקום אם היה בין ע"א החתום על מחק לשני החתו' על מחק נייר פנוי ל"ל לכתוב נחנו סהדי יחתום הוא על הנייר ואם כן יהיה שטר על הנייר ועד אחד על מחק ועד אחד על נייר ויוכשר דאין כאן מקום לזייף כהנ"ל דימחוק אותו ויהיה שטר ועד א' על מחק וע"א על נייר דהא בכה"ג פסול דניחוש דלמא מחק וחזר ומחק והעד ראשון יחתום שמו שנית וה"ל נמחק ב' פעמים ועד השני על הנייר לא ידע דבר ואי דאין עד ראשון נחשד לזייף ולחתום שמו שנית הא אמרינן דבע"א לא מפקינן ממון ועכצ"ל דאף דגזרת המלך שלא להוציא ממון עפ"י עד א' היינו שלא להאמין לו כמו שלא האמינה התורה לקרובים אבל בשביל זה במקום שיש רק חשש זיוף בעלמא אף על ע"א סמכינן דחזקה דכל ישראל כשרים ולא משקרי ולא מזייפי כלל. ואם כן א"ש לישנא דברייתא הוא על מחק ועדים על הנייר פסול דוקא ב' עדים אבל ע"א על הנייר והשני על המחק כשר דל"ל דלמא מחק דהא עד שני שהוא על מחק לראי' דאין דומה נמחק פ"א כו' וכן להיפוך שטר על נייר ועדים על מחק לרבותא אפילו שניהם על מחק דא"ל דילמא מחק וחזר ומחק ולא יגיע כלל לזיוף העדים מכל מקום כשר ודברי התו' נכונים דאף דיש חלוק נייר אם יכתוב השני חתימתו על הנייר באופן שיהיה שטר וע"א על הנייר ואחד על מחק יש לחוש לזיופא דימחוק ויהיה שטר וע"א על מחק וא' על הנייר דכשר דסמכינן אחד סהדא דאין דומה כו' והא לא קשי' אם יש רווח אם כן דילמא מחק בשטר ויקיים ליה ברווח דבין ע"א לשני דמועיל לשיטת רשב"א וה"ל שטר שיכול לזייף בזו כבר הרגיש הריב"ש סי' מ"ט וכתב דאף הרשב"א לא אמרו אלא כשהוא מקוים מכתב יד עד השני בעצמו ע"ש דליכא למיחש לזיופא ונכון הוא. וכן יש ראי' ממה דהקשו התו' דהוי להו לתקן איפכא שטר ועדים על מחק יצטרכו עדים לכתוב נחנו וכו' וקשה בשלמא בשטר על הנייר ועדים ע"מ כתבי' נחנו וכו' שפיר ע"ז מהימן לכ"ע שהשטר כשר לפניך אבל בשטר ועדים ע"מ הא יש חשש זיוף ואיך יהיה נחנו מועיל מע"א ולכתוב קודם חתימ' עדים דילמא מחק ואינו מועיל לשיטת רשב"ם ודוחק דיכתבנו בשני שורות וא"א למחוק דמחק ב' שורות פסול ומעתה דהוכחנו דגם דעת התו' כרשב"א פשיטא דיכול לומר קים ליה ובפרט כי במחבר לא נזכר רק לכתחילה יש לחתום שנים אבל לא פסל השטרות בדיעבד: