אורים ותומים, תומים · סימן מ״ד, ה׳

היכי דכתב ש"ו וכו' הרב הש"ך האריך בזה בס"ק יו"ד י"א י"ב להשיג דכיון דקי"ל דאם לא כתבו ש"ו השטר כשר אם כן מה יועיל כתיבת ש"ו דילמא הסופר לא כתב כלל ש"ו והוא זייף בש"א וכתב ש"ו וכבר קדמוהו הרמב"ן בחדושיו וכהנה יותר פוסקים להשיב על הרשב"ם דסבירא ליה כן אמנם במרדכי שכתב כן בשם ראבי' להכשיר וכתב המרדכי שראב"ן חולק עליו דלפעמים אין כותבין ש"ו ואתא לזיופי ש"מ דמודה הראבי"ה דלא מפסל אם לא נכתב ש"ו ומ"מ סבירא ליה דאם כתוב ש"ו דלמדין וכן נר' מדברי רמב"ם דלא הזכיר כלל דאם לא נכתב ש"ו דפסול השטר ומכל מקום כתב בפ' כ"ז מהלכות מלוה שאם בשטה שלפני אחרונה היה מחק כשיעור ש"ו דפסול שמא היה כתוב שם חובתו ומחקו וחזר וקיימו מ"מ משמע דאילו היה כתוב ש"ו היה למדין מש"א וכמ"ש הב"ח וכמ"ש לקמן סעיף חי"ת ע"ש ואם כן חזר הקושי' למקומו ולכן צריך לומר כמש"ל בשם הר"נ דאם החזירו מענינו של שטר אף דיש לחוש דהני פרסאי הניחו שיטות הרבה פנוי ולא החזירו כלל מענינו של שטר מ"מ אם שטר בא לפנינו ויש בו החזרה אמרינן מסתמא הוא סוף שטר ולא זייף כלל ואם כן אמר בשטרי גוים דלא ידעו כלל לקרב החתימות ולהדר מכל מקום ניכרים הדברים שלא זייף מכשירין מכ"ש בשטר ישראל דודאי נהוג ברוב שטרות לכתוב כן אף דאין מעכב בדיעבד מכל מקום מתחילה היו כותבים דהא כתבו התו' דהוי כמו כדת משה וישראל וזהו מבואר במשנה דסוף ידים דהיו נוהגים לכתוב וכן מבואר בירושלמי הביאו הרמב"ן דנהגו לכתוב בכל שטרות ש"ו ואם כן בבא שטר לפנינו וכתב בו ש"ו מהכ"ת נימא דישנה הסופר לכתוב מה שרוב סופרים נהגו לכתוב והוא זייף וכתב יותר טוב ליזל בתר רוב כמו בכל הדברים דאזלינן בתר רובא ואמרינן מסתמא אף זה הסופר היה כאחד מהם וכתב ש"ו ואין כאן זיוף כלל וכלל והרי זה נלמוד במכ"ש מן הנך שטרי פרסאי לשיטת הר"נ ז"ל ולק"מ כן י"ל נקיים מנהג כמ"ש הרמב"ן בעצמו דכל שהלכה רופפ' בידו הלך אחר המנהג: