אורים ותומים, תומים · סימן מ״ד, ג׳

אבל אם הש"א לחוב' וכו' הד"מ הביאו בשם נ"י ולא היה צריך לנ"י דכן כתבו התו' להדיא בדף קס"ב ד"ה לפי שאין כו' בסוף הדיבור דלכך כותבין שריר וקיים כי לפעמים צריך לקיים מחק בסוף ש"א כי חובתו יכול לכתוב שם ולכך צריך קיום למחק שבש"א אולי היה שם חובתו ע"ש איברא יש לדקדק במ"ש התו' בדף קס"א על קושי' הגמרא במקושר וליחוש דלמא לגייז לש"א ומתכשר בבן יעקב עד והקשו התו' הא אין למדין מש"א דמהדר הוא ענין שטר ואיך גייז הא יהיה פסול אם חתכ' וכו' ובזה יש לכאור' קושי' מיניה ובי' דמה הקשו דהשטר יהיה פסול ולא הקשו בפשוט מה נ"מ אם יחתכו או יניחו הא אין בש"א מועיל כלל דאין למדין מש"א כלל ועכצ"ל דסבירא ליה חובתו למדין וע"ז אנו דנין דיהיה שם חובתו הוא יגוז ליה או י"ל לאו דוקא דיחתוך ש"א לבד רק עוד שיטה שלפניו ג"כ וקשה אם כן אף לקושיתו י"ל כן דחיישינן דהוא יהדר בשטה שלפני אחרונה כי ש"א דרך להניח חלק ואחר כך יהיה נמלך לכתוב שום חובה לבעל שטר ושום תנאי וכתבו בש"א כי חובתו יכול להיות בש"א והוא יהיה חותך אותו ויפסיד הלוה ועכצ"ל דסבירא להו לתו' כיון דחכמים תקנו דצריך להחזיר מענינו של שטר בש"א וזולתו השטר פסול אף דאין טעם לפוסלו אם כן לאחר חזרה כבר כלתה ענינו של שטר ואין לו שייכ' תו לשטר ואפילו חובתו של בעל השטר אין למדין ויכול המלוה לטעון אחר כך לשחוק וכדומה נכתב כי כצ"ל לרשב"ם דסבירא ליה אפילו חובתו אין למדין כמ"ש מהרש"א וכן הש"ך לקמן בסי' מ"ה ע"ש דמיירי דאין המלוה מודה רק טוען לשחוק ושלא במתכוון נכתב לשם כי בלא"ה אם המלוה מודה הודאת בע"ד כק' עדים דמי ואם כן אף התו' סוברים כן לאחר שכבר נחזר השטר הוא סיום השטר וכלתה לי' שטר ויכול המלוה לטעון כמ"ש לדעת רשב"ם ואם כן קושית התו' שפיר בממ"נ אי נכתב לאחר חזרה שכבר היה בשטה שלפניה אם כן אין למדין ממנו ומה נ"מ בחתיכתו ואי היה החזרה לאח"כ שכתב חובתו בש"א אם כן איך יחתוך הא לא יהיה השטר מהודר ויהיה פסול לגמרי זהו נ"ל ברור בדברי התו' ונר' דאף רשב"ם לא אמרו אלא בכה"ג לאחר חזרה דכבר כלתה לו ענין שטר ואין לנו להרבות במחלוקת ובשגם שהתו' לא הביאו לפי' רשב"ם להקשות ולהשיג עליו כדרכן. ולפ"ז זאת ועוד אחרת נלמד מדברי התו' דהא דכתבו שם בדף קס"ב דלכך כותבין שריר וקים דיש לחוש שמא היה חובתו בש"א ונמחק דחובה כותבין משמע הא זכות אפילו קודם החזרה אין כותבין בש"א ואף דליכא למימר דהוסיף המלוה לכתוב דהא הוא קודם החזרה והעדים היו ע"כ חוזרי' דאל"כ השטר נפסל וחזק' על עדים שעשו כהוגן ולאחר חזרה ל"ל דדברו התו' דהא העלינו דבזו אפילו חובתו אין למדין וצ"ל דסבירא להו לתו' דכללא הוא אין למדין מש"א קודם חזרה אטו לאחר חזרה דיש חשש זיוף וכמ"ש דגזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו רק חובתו לא שייך קודם חזרה אטו לאחר חזרה דלאחר חזרה גופי' ליכא חשש זיוף ואם כן איך נגזור בי' ודי שפסלינן חובתו לאחר חזרה משום דכלתה ענינו של שטר אבל מהכ"ת להוסיף ולגזור בי' הבו דלא לוסיף ופשוט אמנם נראה זהו לשיטת התו' דסבירא להו גזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו אף זו כיוצא בו אבל לפי דלקי"ל כתו' רק כרמב"ן דהוא רק עצה בעלמ' אם כן אף בש"א קודם חזרה יש אפשר לומר דוודאי עשו עדים כהוגן והחזירו וזהו נלמד מדברי הר"נ בפ"ק דגיטין דפי' בהא דפרכינן בשטרי פרסאי ותיפוק ליה דצריך להחזיר בש"א והקשה הא לא מפסל כל השטר בהך ותי' הר"נ הם הפרסיי' אינם נזהרים להניח פנוי אפילו כמה שיטין ואם כן יש לחוש דהוסיף כמה שיטין וזייף ומשני דמהדר מענינו של שטר שנראה בו כסוף השטר ולא חוששין לזיוף רק אי כתב משם ולמטה כלום חוששין עכ"ל הרי דבמקום דיש חשש זיוף כל השטר דגוי' הללו אינם מדקדקי' להניח פנוי ומכ"ש דאינם בקיאי' בהחזרת שטר ומ"מ אמרינן דאם החזירו דכל מה שכתוב לפנים מזה כשר ולמדין הימנו מכ"ש בשטר שלנו דעדים בקיאים בהחזרת שטר דודאי אם החזירו אמרינן זהו סוף השטר וכל מה שלפני' כשר ולמדין הימנו דלא נגרע משטרי פרסי' אך דינו של הר"נ צ"ע כי לא מצינו לו חבר במחברים שיפרש כמוהו ואולי אף הר"נ לא אמרו רק שם דבלא"ה היה ע"מ רק דחוששין שמא ישכחו כמ"ש התו' והמחברים ואי סיימו בהחזרת השטר מינכר מילת' ולא חיישינן דישכחו אבל בעלמא לא וצ"ע. ובזה יש להבין דברי תו' דמתחלה עלה ברוחם דאם יש שיטה פנוי ולא החזיר דלא זו דשטר כשר אף גם למדין מש"א ולבסוף העלו מראי' וסברא דגזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו ועדיין קשה מנ"ל לפסול שטר לגמרי די דנפסול השטה ועיי' ש"ך ס"ק ה' דדעתו באמת כן ולפי זה ניחא דאם גזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו ולא יחזרו אף דיש לכתחילה להחזיר מ"מ אם אמרינן דאין מחויב להחזיר בש"א יש לחוש דלא יחזרו ממילא אם החזיר וכתב לפני החזרה דבר בשטה ההוא פסול גזרה אטו לא החזיר דהא א"צ להחזיר ומכ"ש בגוים דלאו בר החזרה הן וא"כ ל"ל תי' הר"נ דפרסאי מניחין חלק שטות הרבה דמה משני בדמהדר מה בכך מ"מ אין ללמוד מכל השיטות שיש לחוש שהוא פנוי גזירה אטו לא מהדר ופשוט ועכצ"ל בתי' קושי' הר"נ דכל שטר פסול ושפיר פריך והא לא מהדר וכו' וחד בחברתה תלי' ודוק ואם כן דינו של הר"נ יש לו מקום בתו':