ואם כתוב ב' ש"ו כשר והא דלא חיישינן דלמא היה שטר עד ש"א והיה מסוים בש"ו והוא כתוב בש"א מה דבעי וכתב שנית ש"ו כתב הסמ"ע דמיירי דיש שטה א' פנוי ושני שיטין אינם מניחי' חלוק. וכבר הקשה הש"ך דלא ה"ל לש"ע לסתום כן ובפרט לפי שיטת הסמ"ע דסבירא ליה בש"א לכ"ע גזרינן הרחיקו אטו לא הרחיקו ולכן נררה ברור דמ"ש כשר אין הפי' להכשיר ש"א ללמוד הימנו דפשיטא דלא רק לעיל כתב שטר שאין בו ש"ו פסול כל השטר דכך קיימו וקבלו לפסול כל השטר שאין בו ש"ו ואם כתב סופר שטר בלי ש"ו לא כתב כתקון שטרות ונפסל וע"ז קאמר דאם נכתב שני ש"ו השטר כשר דהא הסופר עכ"פ עשה כתיקון וכתב ש"ו ואם הוא הוסיף וכתב עוד בשביל כך. לא נפסל השטר שהיה כתוב כדינו ודי דלא ללמוד מש"א כי יש חשש זיוף אבל השטר נכתב כדינו ולכך השטר כשר וזה פשוט וכל הדין של ר"י הברצלוני איירי בכך דבש"א לא כתב דבר חדש דהחזיר בש"א מענינו רק כל חשש דעשה נגד תקנה לכתוב ש"ו וזהו דעתו דוקא בדלא כתב כלל אבל בכתוב שנים די דלא ללמוד מש"א אבל בשביל כך לא נפסול השטר וא"ש:
אורים ותומים, תומים · סימן מ״ד, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.