אורים ותומים, תומים · סימן מ״ד, י״א

משום הכי וכו' דעת הש"ך ודאי בבא שטר לפנינו ולא כתב בי' ש"ו ושורה א' פנוי כסדר העדים השטר פסול לגמרי שהוא שטר שיכול לזייף לכתוב בש"א מה שירצה ולסיים ש"ו אבל בדלא כתוב ש"ו ואין שטה פנוי רק העדים חתומים תכופי' לשטר בזו לדעת המחבר וסייעתו דפסקו כרמב"ן דלא גזרינן לפסול כל שטר בלא החזיר אף בזו לא פסלינן כל השטר רק אין למדין מש"א. וצ"ע כי לשון ש"ע לא משמע כן ונראה דמכל מקום פסול לגמרי כי כך קבלו עליו וכ"כ כולם כי עכשיו כל השטר פסול דהשטר אין כותבים עדים רק הסופר ואם אתה מכשיר לפרקים שטר שאין ש"ו יסמוך הסופר ויניח השטר בלי ש"ו כי יסמוך דעדים יהיה חותמים תכופים והעדים יניחו פנוי כדרכם ויבא לידי זיוף ולכן צ"ע דינו כי משמע בש"ע דלגמרי פסול. וכתב הש"ך רבים טועים ומקיימין אחר כתיבת ש"ו וזהו ודאי אינו מועיל ופשוט אך אם הוא חובתו של בעל שטר י"ל דמועיל דהא ליכא חשש זיוף אך מדברי תו' ב"ב דף קס"א ד"ה וגייז ליה דכתבו ל"ל לר' ירמיה דכותבין ש"ו לבסוף בכל מקושר דאי סבירא ליה איך אפשר לחתוך הא שטר שאין בו ש"ו פסול וקשה דילמא סבירא ליה רק חוששין דסיים השטר וכתב ש"ו והניח ש"א פנוי ובאמת לא היה העדים חותמים מאחריו רק נגד כתב ולא נגד הפנוי כמ"ש התו' ולבסוף נמלך וכתב שם חובתו דחובתו כשר אפילו אחר ש"ו וחתמו נגדו עדים והוא גייז לחובתו והשטר כשר דיש בו ש"ו ועכצ"ל כיון דבעינן ש"ו דהוא סיום השטר אם אחר כך נכתב בו דבר אפילו לחובתו אין תוקף שטר דהוי כשטר שאין בו ש"ו דאינו מועיל כלום וכך התקנה כל שטר שאין בסופו ש"ו לא יועיל בשום אופן: ואם כן זהו שנכתב אחר כך הוי כאין בו ש"ו ולא מועיל כלל מיהו אפשר לומר דסבירא ליה לתו' דאיו זה קושיא דאיהו אפסיד אנפשיה דלמה כתוב חובתו במקום שיכול לחתוך ואין אנו אחראין לו אבל קודם ש"ו לא שייך אפסיד אנפשיה דכך דרך של שטרות לכתוב כל תנאי וכדומה לבסוף כמ"ש התו' במשנה אם כן למה כותבין עליון כו' ע"ש דתחתון עיקר ושפיר פריך אם כן גייז לי' אך זהו דוחק ומ"ש בראשון עיקר לדינא. והנה הב"ח נסתפק אי גם בזה בעינן במוחזקין דיודעים דשטר שאין בו ש"ו דפסול ואם כן אמרינן מסתמא היה בשטר נכתב ש"ו או לא בעינן והש"ך כתב דפשיטא דגם בזה בעינן מוחזקין והב"ח כתב דברים שלא נתחוורו ולענ"ד יפה נסתפק בשלמא לעיל תלוי הענין בעדים אי חתמו סמוך לשטר או הרחיקו ב' שיטין והעדים לאו דיני גמירי ולכך בעינן מוחזקין אבל שטר דצריך להיות בסופו ש"ו זהו אינו בעדים רק סופר השטר והוא משגיח לכתוב אותו כדינו וכראוי באופן המועיל ורוב סופרי שטרות בקיאי' וגמרו ענין כתיבת השטר וזהו מלאכתם וענינם ומסתמא הם בחזקת יודעים עד שנדע דאנו יודעים והש"ך השוה עדים לסופר וזה אינו בשום דוכתי דהעדים לוקחי' מהשוק מי שיזדמן משא"כ סופר מיוחד לכך ופשוט. ומכ"ש לפי מ"ש המחבר דאפילו אין השטר פסול בלי כתיבת ש"ו מ"מ למידן מש"א אם נכתב ש"ו פשיטא דאין צריך להתחזק: