אורים ותומים, תומים · סימן מ״ד, א׳

שאין למדין מש"א וכתב הסמ"ע אפילו שטה אחת חלק מכל מקום אין למדין מש"א אף דודאי לא הרחיקו יותר מש"א מכל מקום לא פלוג עבדי רבנן והש"ך בס"ק ג' כתב דזהו לדעת הרא"ש וסיעתו דסבירא ליה דכל השטר פסול דלא נעשה כתקון חכמים (והרב הש"ך החליף שטתו דבס"ק ה' כתב דגם הי"א לא סבירא להו דנפסל לגמרי רק כל הפלפול אי למדין מש"א בהרחיק ואי גזרינן אטו לא הרחיק אבל באמת לכאורה משמע לישנא דהרא"ש בג"פ רק שלא נלמוד מש"א אבל בגיטין פ"ק כתב ובפ' ג"פ כתבת אם לא החזיר אם יש לפסול כל השטר או ש"א ולפי דברי הש"ך לא קיים הבטחתו דבפ' ג"פ לא דיבר כלל מן פסול לגמרי רק מן ש"א אם ללמוד ביש חלל ועכצ"ל דסוף דבריו לפסול לגמרי וברור) אבל לרמב"ן וסייעתו דמכשירין השטר משום דהוא רק עצה בעלמא אם כן כשאין כאן חשש פיסול למדין מש"א וכתב שהוא בספרו האריך בזה ולספרו לא זכינו כלל אבל נראים הדברים כמ"ש הסמ"ע דאל"כ מה זה שאמרו צריך שיחזור מענינו של שטר בש"א ולא אמרו צריך שיניח שטה א' פנוי כי זה יותר נקל לעדים לעשותו דהא אמרו רוב עדים אין חותמין עצמן בצמצום להשטר ומה שהביאו ראי' מנ"י שכתב דלא אמרו חכמים דרך חיוב להחזיר מענינו של שטר בש"א רק דרך עצה לא הבנתי מה ראי' יש מכאן דלענין פיסול כל השטר דיהיה משנה מתקנת חכמים בזו כתב דאינו תקנה רק עצה אבל שלא יהיה לומדים מש"א זהו תקנת חכמים וזהו לא פלוג בכל השטרות ולא מצאתי שום ראי' לדברי הש"ך. אך ראה זה נראה ראי' לדברי הסמ"ע דהא הקשו התו' בפ"ק דב"מ דף ז' ע"ב ברש"י דסבירא ליה בד"ה שטרא וכו' דאין לתורף יתרון על הטופם משום מקום מלוה ולוה והמעות דזהו כתוב אף בטופס שצריך להחזיר מענינו של שטר בש"א. והקשו התו' הא אין למדין מש"א וקשה מה קושי' אם נאמר כדעת הרא"ש דאם לא החזירו בש"א מענינו של שטר השטר פסול ולפ"ז שטר הבא לפנינו בש"א שכתב בו פלוני לוה מפלוני סך כך ולמעלה בשטר נחתך אמרינן ע"כ גם למעלה היה כתוב כך דאי לא היה כתוב כך אם כן לא החזירו בש"א רק דבר חדש וא"כ השטר פסול לגמרי וחזקה על העדים שעשו כהוגן ולא מפסלי השטר וע"כ דהיה כתוב כן והחזירו ואם כן מכח ש"א אנו לומדין דכך בע"כ היה כתוב למעלה בתורפו של שטר. ואם כן יפה כתב רש"י דאף דאין כאן תורף בשם מלוה ולוה וסכום מעות מ"מ מתוך ש"א נלמוד דכך היה כתוב למעלה דאל"כ אין כאן חזרה והרי השטר פסול לגמרי וזה נגד חזקת העדים ועכצ"ל דהתו' דהקשו כן סבירא להו דלא כרא"ש רק כרמב"ן וכמ"ש הנ"י בשם ר"י הזקן שהוא ר"י בעל התו' דסבירא ליה כרמב"ן דלא מפסל השטר לגמרי ואם כן לא שייך חזקה כיון דכל שטר כשר ושפיר הקשו והא אין למדין וזה ברור. ולפ"ז עדיין קשה מה קושי' דילמא הגמרא דנקיט עילוי הזמן בין תורף לטופס ולא עילוי שם מלוה ולוה וסכום מעות משום דלא פסיקי' ליה דאם היה רווח שיטה בין שטר לעדים למדין מש"א ואם כן אין כאן עילוי וזהו כוונת רש"י דשם המלוה והלוה הסופר מחזיר בש"א ועל הרוב יש פנוי שטה א' ולמידין ואם כן אין כאן עילוי ולכך נקט זמן ולק"מ ועכצ"ל דסבירא להו לתו' כמ"ש הסמ"ע דלעולם כללא הוא דאין למדין מש"א יהיה באיזה אופן אפילו הרחיקו ש"א ודברי סמ"ע מוכרחי' ותמהני מש"ך שהוא בעצמו כתב בס"ק ה' דאין דעת הרא"ש לפסול כל השטר ומ"מ סבירא ליה דאין למדין ואם כן ה"ה לשיטת הרמב"ן: