אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, ט׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

יכולים לחתום שטר אחר מזמן ב' והש"ך בס"ק כ"ב הקשה דהא איירי במתנה בלי אחריות דהא כתב דעדים אחרים שהיה שם במעמד הקנין יכולים לכתוב לו שטר אחר ש"מ דלית בי' אחריות דאי איירי באחריות איך עדים אחרים יכולים לכתוב ואם כן למה נתן הרשב"א הטעם דאלו לא עשו שליחתן דהוא צוה להם לכתוב שנת נ"ח והם כתבו שנת נ"ז ולכך לא שייך בהו עדים שעשו שליחתן וכו' מה צורך לכל זה הא בלא"ה כותבין עשרה שטרות על שדה אחד במתנה וקושי' גדולה היא לכאורה אבל נראה לפמ"ש לעיל סי' ל"ט וסי' מ"א כי אמרינן דעדים אחרים יכולים לכתוב היינו כשאין הנותן מוחה אבל כשמוחה לכתוב ה"ל מפי כתבם ועיין מש"ל בסי' מ"א בתומים ס"ק ו' ע"ש. ולכך כי אמרי' דעדים אחרים יכולים לכתוב היינו כשאין הנותן מוחה אבל כשמוחה א"י לכתוב אעדי הללו שהיו עדי קנין כמבואר בתשובת רשב"א שהיה במתנה ההוא קנין. יכולים לכתוב ואעפ"י שנותן מוחה כיון שכבר צוה לכתוב וקנו ממנו אלימא מילתא דקנין וכמ"ש הרשב"א בתשוב' סי' אלף ל"ז וכ"כ הש"ך לעיל סי' ל"ט ס"ק י"ג ע"ש דכך דעת הרשב"א ואם כן הרי כותבים למקבל אפילו עומד וצוח וזהו כשלא עשו שליחתן אבל אם כבר עשו שליחתן הרי הם כעדים דעלמא וחזר הדבר כשהנותן מוחה דא"י לכתוב כמו בשארי עדים אבל כשלא עשו שליחתן הרי כותבין אף שהנותן מוחה וא"ש ומ"ש מזמן השני פשוט דמיירי משנת נ"ח דהיינו זמן שני דהא אף דשטר נתבטל מכל מקום היה קנין ובפרט מתנה אבל מאוחר לשנת נ"ח רק מזמן הכתיבה עכשיו א"י לכתוב דבמתנה שטר מאוחר פסול וכמש"ל בסי' מ"א ס"א ע"ש להדיא. ומה שטען הש"ך אם כן בכל שטרי מוקדמי' דקי"ל דאפילו מזמן השני אינו גובה ומ"מ לא נפסלו העדים כדלעיל בסעיף שלפני זה יכתבו עדים שטר מזמן השני דהא לא עשו שליחתן ולמה לא יטרוף אף מזמן השני לא הבנתי דבריו דהרכיב המילות אהדדי דמה שאמרו שם במוקדם דאפילו מזמן שני לא נגבה היינו שטר שנכתב בתשרי שנת נ"ח והם טעו בשנת המלך והיה כותבים בשנת נ"ז והפסול נתברר בב"ד בשנת ס' וה"א דיגבו משנת נ"ח דשם באמת נכתב שטר וקמ"ל דלא דקנסהו חכמים וזהו זמן שני האמור שם והיינו זמן נ"ח אבל אם באו עדים לכתוב שטר חדש א"י לכתוב רק משנת ס' כי השטר עד ס' היה חספא ואם יכתבו משנת נ"ח הוי מוקדם וצ"ל לכתוב שנת ס' ומזו לא מיירי פשיטא דיכולים לעשות כן ומאן מעכב ע"י רק עד שנת ס' א"י לגבות וכמו כן אם היה קנין בשנת נ"ח יכולים לכתוב לעולם משנת נ"ח דנהי דהאי שטרא הוא חספא מ"מ מזמן קנין יכולים לכתוב רק לא נחתינן בפסול מוקדמי' אם העדים יכתבו שטר חדש רק כל הפיסול אי שטר זה כשר או פסול ואם הלכו עדים למד"ה ולא רצו לכתוב שטר חדש אי יש בשטר ההוא תוקף לגבות אבל שיהיה הם כותבים שטר חדש מהכ"ת לא כיון שלא נפסלו ואם הלוה מוחה תלי' בפלוגת' דלעיל סי' ל"ט ס"ד ע"ש וזה פשוט וכל דברי הש"ך בזה תמוהי':
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.