אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, י׳

שוב אינו נאמנים לפי מ"ש הסמ"ע והע"ש פי' דאינן נאמנים לכתוב שטר אחר והש"ך בס"ק כ"א תמה למה לא יהיו יכולים לכתוב שטר מזמן השני כיון דלא עשו שליחתן ומה בכך דכת"י יוצא ממקום אחר ועוד למה יהיו נאמנים לפסול השטר ולכן פי' הוא דבאמת כך הפי' דאינם נאמנים לפסול השטר ואין צורך להאריך בסתירתו כי הלשון של תשובת הרשב"א ומחבר אינו סובל כלל פי' כי הלא פתח ואומר דאין שום דבר מציל מלפסול השטר וכן מה שכתב ומ"מ המקבל מתנה נאמן וכו' מה מכל מקום הא סיים דאינם נאמנים וכשר השטר ואיך שייך ומ"מ ולפי דברי הש"ך צ"ל תחילה דמ"מ אם מקבל מתנה מודה דפסול ומ"מ יש לו מגו ועיקר חסר בדבריו הנ"ל וגם בתשובת רשב"א משמע להדיא דפסול ולכך נראה פשוט דזה ידוע עפ"י הודאת המקבל שכל הקנין והמתנה נעשה בשנת נ"ח ואם כן השטר ודאי פסול דמה בכך דנימא העדים טעו מ"מ השטר פסול דה"ל מוקדם ולא מיקרי מוכח מתוכו הטעות דכתוב דהיה חתנו דלפעמים לארוס נקרא ג"כ חתנו כמ"ש הרשב"א בתשובה כ"י הביאו מהרא"ש בתשובה סי' ל"ז ע"ש. רק הרי אנו באים לעדים לדון עליהם אם הם כשרים או פסולים דכתבו שטר מוקדם וסבירא ליה לרשב"א לטעות משנת נ"ח לשנת נ"ז אין העדים מצוים לטעות ולומר דמ"מ כשרים רק בשנת נ"ז קנו ובשנת נ"ח כתבו דהא הם מודים דלא קנו בשנת נ"ז רק בשנת נ"ח ואם כן העידו שקר ולא כל כמיני' לומר דטעו במה שאין מצוים לטעות והם פסולים ומגו דלא יודו וירמרו דקנו בשנת נ"ז ליכא דהא ה"ל מגו דבי תרי ומגו דאי בעי שתקי לא אמרינן דנימא דשתקי והיה אנו מתנצלים אותם דקנו בשנת נ"ז והוה מעמידין אותם בחזקת כשרות דסבירא ליה לרשב"א דאין שנים מכוונים לדעת א' רק מגו דשתקי אמרינן דאחד היה שותק ולא איכפת לי' בחבירו וכמש"ל בדיני מגו ע"ש ואם כן כאן אם אחד ישתוק הא השני אמר דלא קנו בשנת נ"ז וגם המקבל הוה כעד בדבר הזה דמה לו להעיד בזה דהוא שקר ושיהיו שניהם שותקי' ה"ל מגו דבי תרי דגם בשתיקה א"א לשנים לכוון הדברים שיהיו שותקים ועוד אם ישתקו לא נאמר דקנו בשנת נ"ז דא"כ ה"ל לומר כן ובאמת שיאמרו ה"ל מגו דבי תרי ולכך הם פסולים לעדות. אבל באין כתבם יוצא ממ"א יש להם מגו דטעו דהיו שותקים ואין זה כת"י כלל ובזו לא אמרינן דאם אחד היה שותק היה עד השני וגם המקבל מצרף להכחישו דאין המקבל נאמן לומר שחתם השטר לטובתו ואם כן שפיר ה"ל מגו. ואם כן דברי הרשב"א נכונים דאם אין כת"י יוצא ממקום אחר השטר מכל מקום פסול דהא עכ"פ יכול לגבות מזמן ראשון ומה בכך שטעו אבל אם כת"י אינו יוצא יש להם מגו דטעו להכשיר עצמן. ואם כן כיון דהם כשרים יכולים לכתוב שטר אחר דהא לא עשו שליחתן כלל אבל אם כת"י יוצא ממ"א לית להו מגו דלא חתמנו וגם דקנו מן שנת נ"ז דה"ל מגו דבי תרי ואם כן תו לא מהמני דטעו דלא שכיח לטעות ומגו לית להו ואם כן הם פסולים לעדות וכיון דפסולין אף מזמן שני א"י לכתוב שטר אף דלא עשו הם שליחתן דמ"מ פסולים הם ואיך יכתבו שטר אחר אמנם אף דשטר פסול וגם א"י לכתוב שטר אחר הני מילי דכשאין המקבל יודע אם בטעות או בכוון הקדימו הזמן אבל אם הוא טוען שיודע שהיה בטעות יכול ליקח מהם שטר אחר וכשר לו מגו דבעי היה השטר זה שבידו כשר דהא יכול לומר בשנת נ"ז קנו וכו' ואי דהעדים הודו דקנו בשנת נ"ח הא יכול להכחיש דכיון שהגיד וכו' ואם כן נאמן הוא להכשיר השטר שיכתבו לו מכאן ולהבא וא"ש. והדבר מדוקדק וזך ובהיר ובאמת ה"ל לומר דיש לו מגו דבאמת הכל נעשה בשנת נ"ז דהא חתנו אין כאן ראי' דהיה ארוס כמ"ש רק המחבר קיצר דבאמת הרשב"א כתב מתחיל' דיש לו מגו זו רק כתב אח"כ אפילו עדים ראו בשנת נ"ח החתימה מכל מקום יכול לומר דהיה הקנין בשנת נ"ז ותפס מחבר הך אחרונה משום דדחוק לי' דחתנו קאי על ארום. וע"ש בתשוב' מהר"א ששון סי' הנ"ל וצ"ל במ"ש הרשב"א דהיו עדים דחתמו בשנת נ"ח דלא הכשירו השטר דאל"כ איך שייך אין כת"י יוצא ממ"א דהן הן עדי הקיום ואפשר באמת כוון לזה אם כת"י יוצא ממ"א דהיו עדים הללו ועכ"פ דברי רשב"א פשוטי' ונכוני':