אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, ו׳

וי"א דהעדים נאמנים וכתב הסמ"ע בשם ד"מ בשם ריב"ש דהעדים דהיה להם לכתוב בשנת קל"ד וטעו וכתבו ק"ד (כך הגי' נכונה כמ"ש הש"ך וכן הוא בריב"ש סי' שפ"ב) דאין נאמנים שטעו והקשה הא כבר נאמר בהגה בס"ב דאם שכחו העשירית דפסול ותי' הש"ך דקמ"ל אפילו העדים לפנינו ואמרו שטעו דא"נ והניחו בצ"ע ואין תי' זה נכון כי אם יש מקום לחלוק אין מדברי ריב"ש ראי' לפסול דשם בעובדא דריב"ש לא היו לפנינו העדים כלל ומנ"ל דלא מצו להתנצל עצמן. איברא דבאמת על כפל הדברים לא קשי' מידי דלעיל קמ"ל דשטר פסול כמו שארי מוקדם ואם כן לדעת מחבר כשר לבני חורי' אבל כאן קמ"ל העדים פסולים דלא שכיחי דטעו ואם כן הם פסולים ואפילו לב"ח פסול השטר וכן מבואר שם בריב"ש בתשובה דפוסל שטר חליצה המוקדם אף בגוף המעשה א"צ לשטר מכל מקום סבירא ליה שעדים הם פסולים ומאן מסהיד על החליצה אבל לא ידעתי איך החליט הדין דלא שכיח לטעות בין קל"ד לק"ד עד שאתה שומע לדברי התלמיד היה שומע לדברי הרב כי הר"ן רבו בתשובה סוף שו"ת שלו השיב לריב"ש והכשירו ופסק להדיא דאין העדים פסולים הואיל וטעו בדבר שמצוי' לטעות והרי אף זו סבירא ליה דהוי כמצוי לטעות ולכן דין זה צ"ע: