אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, ה׳

וי"א דפסול לגמרי הרב הש"ך בס"ק י"ב דעתו לחלוק על הסמ"ע לומר להך דיעה אפילו להד"ם מצי לטעון וצריך לומר להך סברא שכתב הטור דנודע דהוא מוקדם דאיירי דעדים אומרים טעינו או עדים אחרים אומרים אנוסים היו והיינו אנוסים להקדים הזמן דאי על גוף הלואה פשיטא דפסול ומה ענין זה למוקדם דאמרינן משום גזרה שמא יגבה מזמן ראשון. ואם כן איך במציאות לומר להד"ם דל שטרא מהכא הא הוחזק כפרן מפי עדים הללו המעידים דהלואה אמת רק נעשה מוקדם לסיבה נזכרת בדברי הטור וצריך לומר לשיטת הטור דסבירא ליה כאביי עבחז"ל י"ל דעדים אומרים בזמנו הקדמנו לסיבת טעות או לסיבת אונס ובזמנו שכתבנו מסרנו ליד הלוה דכך הדין דמותר לכתוב ללוה שטר ולא ידענו אי הלואה נעשית או לא והלוה טוען להד"ם ממני נפל או הפקדתי בידך וכן לדידן דלא קי"ל כאביי צ"ל דעדים אמרו עברנו על הך דר"א ומסרנו השטר ליד לוה אעפ"י דאסור לעשות כן מ"מ לא נפסלו העדי' בשביל כך כמ"ש הר"נ בפ"ק דר"ה ע"ש ואם כן עכשיו הנדון בין ש"ך לסמ"ע אי נאמן לומר לא הלותני מעולם וא"ש. והנה לדינא נראה ברור כסמ"ע דהא כתב הטור להדיא בסי' מ"ה דעת ר' יונה בהרחיק שני שיטין דמ"מ הוי שטר לענין להד"ם וכן הדין בשטר מוקדם ולדעת הש"ך צ"ל דהביאו הטו' להסכים עמו בדין הרחקת ב' שיטין אבל לא בדין מוקדם וזהו נראה בעליל לדוחק אף גם יש להבין מ"ש למה בהרחיק ב' שיטין דהרי בידו לזייף להוסיף חובת הלוה אין מספר ובזה לא נחלק ר"י ור"ל מעולם דפסול וגם הוא בכלל גזרה שמא יגבה מזמן ראשון כמ"ש במוקדם דהרי יכול למחוק הזמן ולכתוב זמן אחר ימים ימימה ולקיימה בשיטה שלפני ש"א ואם כן היינו מוקדם וגרע הימנו נאמר בי' דהוי שטר לענין להד"ם ובמוקד' דהוא רק גזירה לר"י שמא יגבה מזמן ראשון ואין בו חשש זיוף לענין ב"ח כלל נפסל לגמרי דגם להד"מ מצי לטעון דבר זה הוא נגד הסברא מהיפוך להיפוך עד שאפילו החולקים וס"ל במוקדם כשר לב"ח מודים בהרחיק ב' שיטין דפסול לגבות בני חורי' ולסברת הש"ך דנאמן לטור וסייעתו הוא להיפך דשם מהני לענין להד"ם וכאן יפסול וכן משמע לקמן סי' ע' ס"ו במוכר שדהו באונס דהמעות הנז' בשטר אין לו דין מלוה בשטר ונאמן לומר פרעתי משמע בבירור דלהד"ם לא קבלתי ממך כלל ומסרתי לך שטר מכירה בלי מעות וכדומה א"נ וצ"ל אע"ג דאמרי' בגמ' דלא ניתן לכתוב. מ"מ לענין להד"ם נקרא שטר ואם כן ע"כ מוכח דגם שטר מוקדם נקרא שטר לענין להד"ם דאל"כ מה פריך בגמ' ל"ל טעמא שמא יגבה מזמן הראשין לימא דלא ניתן לכתוב וקשה מה קושי' עדיפא מיני' קאמר דאפי' להד"ם לא מצי למיטען אלא עכצ"ל דגם משום הך גזרה שמא יגבה כו' לא מצי לטעון להד"ם והדבר מוכרח וכן נר' מדברי התו' ב"מ דף י"ב ע"ב ד"ה ולא לוה וכו' דהעלו דכל חשש בשטר שנפל דילמא כתב לוות ולא לוה כלל קודם נפילה ולכך נפל אבל ל"ל דבאמת לוה קודם נפילה רק היה מוקדם דא"כ מכל מקום נזהר בשמירתו ולמה נפל ואילו בדף ז' ע"ב ד"ה בזמן כו' כתבו בכתובה שנפל דליכא למיחוש דילמא כתב בניסן ולא נשא עד תשרי דהא משתעבד מאירוסין ומשמע לולי זה היינו חוששין לכך וזהו שלא כדבריהם הנ"ל וכבר עמד בזה המרש"א והניחו בצ"ע. ולכן נראה דגם התו' סבירא להו סברת שארי מחברים דאף דבאמת לוה הואיל והוא יודע שהוא מוקדם והוא חספא בעלמא אינו נזהר בשמירתו אך סבירא להו לתו' דמ"מ אף דמצי לטעון פרעתי מכל מקום הא א"י לטעון להד"מ אם כן השטר לו לתועלת דעי"כ צריך להודות בגוף הלואה ואם כן מהכ"ת לא יזהר בשמירתו דהר הוא לו לצורך אם הרבה אם מעט וזהו בשטר הלואה אבל התם בכתוב' באשה היושבת תחת בעלה אם כן להד"ם לא שייך שם דהרי נשואה לפניך ופרעתי יכול לטעון על כתוב' המוקדם ואם כן לאיזה צורך תזהר בו כשהיא מוקדם ושפיר י"ל כשאר מחברים אף דהיא נשאת בו מכל מקום הואיל והוא שטר מוקדם אין חושש בשמירתו וא"ש ודוק ודברי הסמ"ע מוכרחים וכן יש קצת ראי' מתו' ומטור דחתרו למצוא דרך איך נדע שהוא מוקדם ולא אמרינן דמיירי דמלוה מודה שהוא מוקדם דהיינו שהעדים טעי' באופן דלא מפסלי עדים (דבמפסלו לא איירי הגמרא דא"כ לא שייך בי' גזרה וזהו דלא כהגאון מהר"ץ בהגהותיו לט"ז) וצ"ל דא"כ איך נאמן לומר פרעתי הא יש לו מגו דלא היה מוקדם ול"ל דהוי מגו להוציא דהא במקום שטר אמרינן ואם כן מוכח דהוי שטר ואלו אפילו להד"ם מצי לטעון דהוי כחספא כמ"ש הש"ך אם כן הוי מגו להוציא כהך דשטרי זייפא בפ' חזקת ולקמן סי' מ"ח עשיתי סמוכי' גם כן לדעת הסמ"ע מהך דנדרים במי שהשליש שט"ח וכו' בדברי הרא"ש שם ובו יתיישב מ"ש הש"ך מדפריך הגמרא על שטר שנמחל שעבודו ת"ל דה"ל מוקדם ש"מ מוקדם ה"ל כחספא דלפמ"ש שם אף בנמחל שעבודו לא מצי לטעון להד"ם ע"ש ועכ"פ הדין ברור כדעת הסמ"ע והבו דלא לוסיף דבלא"ה רוב מחברים פסקו דלענין ב"ח הוי שטר גמור ולא נפסל רק ממשעבדי. מהכ"ת נרבה במחלוקת וכן צ"ל בר"י שכתב דלכך בהרחיק ב' שיטין הוי שטר לענין להד"ם משום דיכו' למלא' בקרובי' וקשה תינח ביומו לאח"כ נפסל דלאח"כ הא אי אפשר למלא' דה"ל מוקדם כמ"ש ר"י והש"ע לקמן סי' מ"ה סט"ו ע"ש ואם כן כשעבר יומו נעשה חספא כמו שטר הנכתב בא' בניסן כשעבר יום ולא לוה נפסל אף זו כיוצא בו דביומו אף במוקדם ליכא פיסול. ועכצ"ל או דר"י לשיטתו דסבירא ליה אף מוקדם הוי שטרא לענין להד"ם או דהרי יכול למחוק זמן עליון ולכתוב זמן של יום דמלאהו בקרובים ולקיימו דהרי מורחק ב' שיטין ואם כן אף לענין מוקדם הרי יכול לכתוב זמן בש"א וכמש"ל ואם כן כיון דקי"ל לקמן סי' מ"ה ס"ז כרבינו יונה גבי הרחקה ב"ש אף לענין מוקדם ע"כ כוותי' סבירא ליה: