אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, ד׳

ולא יגבה בשטר מוקדם כו' כתב הש"ך ס"ק י"א דאם המלוה בעצמו כתב עליו קודם שנראה בב"ד שלא ניתן לטרוף אלא מזמן זה כשר עכ"ל ובאמת כדבריו נראה מתוך מ"ש הטור בסי' מ"ה אות זי"ן בשם רבינו יונה דהא דפסלינן שטר שהרחיקו עדים ב' שיטין מכל מקום לא יכול המלוה לטעון להד"מ כיון שנתנה עדות זו להכשיר אלו מלאהו בקרובים ואפי' שט"ח המוקדמים נ"ל לדון כן עכ"ל ויש להבין הא נותן טעם דלכך לא יכול לטעון להד"ם משום דיש מקום להכשיר השטר במלאהו בקרובי' ואם כן לא שייך לומר עליו דהוא חספא בעלמא דהרי ניתן לכתוב בשט"ח המוקדמים מה איכא למימר הא לית בי' שריותא כלל ועכצ"ל כסברת הש"ך ואם כן אף בזו הרי מצאנו לו תקנה להכשירו והרי זה כמו מלאהו בקרובים ולכך נאמן לומר להד"ם או י"ל דמסתמא מניחין עדים שטה אחת פנוי בין שטר לחתימה כנ"ל ואם כן יכול לכתוב זמן שני ולמדין מתחתון ואי דהוה בש"א הא חובתו למידן כדלקמן בסי' מ"ה ועימ"ש שם. ודברי הש"ך נראי' מהנ"ל אך קשי' מה פריך בגמרא ב"מ דף ט"ו ע"א על ר"י דאמר שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו ופריך הגמרא אימת אלימא למחר וליומא אחר תיפוק לי' דה"ל מוקדם ומה איריא שכבר נמחל שעבודו וקשה מה קושי' בשביל חשש מוקדם הא מצינו לו תקנה שיכתוב ע"ג דלא ניתן לגבות אלא מיום שלוה בו שנית אבל בשביל שנמחל בו שעבודו לית ליה תקנה זו ולכן נר' דודאי דהא דצריך לכתוב ע"ג היינו ע"ד משל אם לוה בתשרי בב' בו ושטר נכתב בניסן צריך לכתוב בו ביום דלוה כי אם יכתוב ביום שאחריו דרך משל בג' בתשרי דהשטר ניתן לגבו' מב' בתשרי עדיין הוא מוקדם דכל זמן דלא כתב ע"ג נמחל שעבודו ואם כן אין לו שעבוד רק משעה שכותב כן ואם הוא כותב בג' בתשרי צריך לכתוב שעבודו יתחיל בג' אף דהיה הלואה קודם דשטרא חספא כל זמן שלא כתב עליו וכ"כ הטור וש"ע לקמן סי' מ"ה סט"ו במלאהו בקרובי' ע"ש. וזהו ברור ולפ"ז אף זה יש להוסיף דלא מועיל כשכתב בכ"י דאנו אמרינן לאו כל כמיני' דהיום כתבת על השטר וקדמת הזמן על תמול שלשום וכל זמן שלא נכתב עליו השטר חספא בעלמא כנ"ל ואין אתה נאמן דהית' כותב תיכף בו ביום כפי מכתבך על השטר ולא מפיך קיים לעשות שעבוד למפרע רק צריך לכתוב בעדים וא"כ מאותו יום שכותבים העדים חל השעבוד ול"ל דמשקר דהעדים אומרי' כן וא"ש דברי טור דסבירא ליה דגם מוקדם ניתן לכתוב לענין להד"ם דהרי יוכל להכשירו כשיכתוב ע"ג בעדים ע"ש. ולפ"ז קושי' הגמרא שפיר בר"י דאמר אינו חוזר ולוה משום שנמחל וכו' תיפוק ליה דה"ל מוקדם ול"ל דכותב עליו במאן אי בכת"י לאו כל כמיני' ואי בעדים היינו עדי הלואה והם משוים ליה שעבוד חדש ולא שייך נמחל שעבודו כלל ועיין לקמן סי' מ"ח בהג"ה וע"ש כמ"ש שם דהא הם כותבים דמעכשיו יתחיל דה"ל הלואה ושעבוד חדש: