אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, כ״ז

דבלשון העולם עד ולא עד בכלל תמהו כל מחברים דבסעיף הקודם הוא ג"כ תשובת הרא"ש ונאמר שם ראובן שהוציא שטר שחייב לו שמעון מנה ושמעון הוציא שובר נכתב ביום ההוא ונאמר בו שמחל לו ראובן כל תביעות שהיה לו עליו עד היום הזה ופסק הרא"ש אע"ג דפריע' בת יומא ל"ש מכל מקום זימנין דפרע ויש כח ביד השובר לבטלו. והרב הש"ך תי' לחלק דבעובד' ראשונה נאמר עד היום הזה והוה כמו עד עכשיו כדכתיב בקרא הרבה עד היום הזה ואותו יום בכלל אבל בתשובה שנית נאמר שמחל עד ה' בניסן הוה כאומר עד הפסח ואין עד בכלל עכ"ל ובתשובה שניה לא נזכר לשון הש"ך שמחל לו עד ה' ניסן רק הלשון שמחל לו עד אותו היום והיה השובר נכתב בה' בניסן אבל בשובר היה כתוב שמחל לו עד אותו יום וכן כתב הרא"ש אחר כך עד מעכשיו משמע דרישא איירי שכתב בו עד היום. וצ"ל להש"ך דיש חילוק אם נאמר עד היום או עד היום הזה ולא הבנתי מה יתן ומה יוסיף לזה מילת הזה שיהיה עי"כ פי' עד בכלל והש"ך טרח להביא פסוקים רבים ולחנם טרח דבלשון התורה עד בכלל ויבוא עד חברון והיה בחברון כנודע וכהנה רבות במקרא אבל אנו דנין עכשיו על לשון בני אדם אי עד בכלל ואם כן מה יועיל הזה והאומר קונם כל הפירות שנתלשו עד היום אם נתלשו ביום ההוא מותר בו ולדברי הש"ך האומר עד היום הזה אם נתלשו בו ביום יהיה אסור בו והרי זה דבר חדש. ולכן נראה דהא כבר בררנו לעיל בקונטרס התפיסות וכן לעיל סי' מ"ב דכל שאנו באנו לבטל החוב ודאי מכח מחילה בחנם צריך בירור לשון דאל"כ אנו מפרשי' בלשון מחילה הפחות וכ"כ לקמן סי' ס"ה סכ"ג ע"ש ובש"ך דכל דמחילה מכח לשונו אנו מפרשי' דבר פחות משא"כ אי הספק בפרעון דאמר שטרך פרוע אנו אומרים הגדול פרוע דהוא מוחזק ע"ש. ועיי' מש"ל סי' מ"ב בישוב דברי מהרי"ק ולכן נראה דלק"מ דשם בתשובה ראשונה נראה ברור דהלוה טוען פרעתי דהא פלפל הרא"ש אי פרעון בת יומא חיישינן ואי הטעם דמחל אם כן למחילה בת יומא ודאי אין הפרש בין בו ביום לימים אחר כך אלא דשם טען פרעתי ואם כן דטוען פרעתי אף דיש ספק אי ניזול בתר לשון נדרים לשון בני אדם או אחר לשון תורה כיון דספק בפועל אי פרעו או לא הממע"ה ואמרינן אולי העדים תפסו לשון תורה ומספיקא לא מפקינן ממון משא"כ תשובה אחרונה דמיירי דידוע דלא פרעו רק מחל לו ואנו באנו לדון אי סובל לשון מחילה אף על אותו שטר או לא אם כן דאין כאן ספק רק אי לשון מחילה סובב ג"כ אי לא כל שאין במחילה לשון מבורר לא איתרע שטרא כההיא דלקמן שטר מחול לך דאין נמחל רק הקנין וה"ה בזה כיון דלשון בני אדם עד ולא בכלל אין לשון מחילה סובל לבטל השטר וא"ש ולכך עד עכשיו דהספק אינו בלשון רק בעובדא בפועל אי נכתב קודם שטר לא שייך על השטר ואי נכתב אחר כך שייך ג"כ על השטר ואין כאן ספק בלשון רק במעשה אי היה קודם שטר או אחר כך פשיטא דמספיקא לא מפקינן ממון ואין מחייבין לפרוע ולכך לא כתב הרא"ש בתשובה ראשונה דאף באמת לא פרעו ביומו דל"ש מ"מ דילמא מחל כמ"ש דבזה אין הבדל דאם אנו באנו לבטל שטר מכח מחיל' אם כן הספק בלשון ובזה אמרינן במחילה הפחות כדלקמן בשטר מחול וע"ש וא"ש: