אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, כ״ו

וכן אין שמעון יכול לטרוף כו' הש"ע סתם הדין ולענ"ד נר' דתלי' במחלוקת לעיל ריש סימן מ"ג דלדעת הסוברים בשטר שאין בו זמן אפילו ראו שטרו בידו מכל מקום אין טורף ממשעבדי צ"ל דכאן איירי בשטר שיש בו קנין דוקא דאל"כ איך אמרו הלקוחות להך שכתב בו ניסן סתם הנחנו לך מקום לקוחות שקני אחר אחד בניסן הא על חדש ניסן מחל שעבודו בעת הלואה ולא חל שעבודו כלל איך שייך הנחנו לך מקום והגע עצמך שטר מאוחר דקי"ל דעד מטי זימנא לא טריף אם כן יאמרו לקוחו' שקנו אחר כך הנחנו לך מקים אותן לקוחו' שקנו קודם זמנך אלא זה אינו דכיון דמחל שעבודו עד היום ההוא ה"ל עד אותו יום מלוה ע"פ ומשם מתחיל מלוה בשטר וכמו ראובן דיש לו אצל שמעון מלוה ע"פ ולבסוף נמלך ועשהו מלוה בשטר וכי יאמרו הלקוח' הנחנו לך מקום אותן לקוחת שקנו בהיות המעות מלוה ע"פ וזהו ודאי אינו ואף מאוחר כיוצא בו עד זמן הנזכר בשטר נמחל שעבודו וה"ל מלוה ע"פ וכן הדין בשטר דכתב ביה ניסן סתם דהעלו כמש"ל בס"א הרא"ה והר"ן והריטב"א דאפילו ראו שטרו בידו בתחלת ניסן אין גובה רק מסוף ניסן דאז מתחיל שעבודו ועד סוף ניסן נמחל שעבודו וא"כ היינו מאוחר לגמרי בשלמא לדעת הי"א שהוא דעת רי"ו דאם ראו מוקדם סוף ניסן דגובה מיום ההוא וצ"ל דלא דמי למאוחר ולא נמחל שעבודו לגמרי אם כן שפיר י"ל הנחנו לך מקום אבל לפי דעה ראשונה וכמש"ל דגם הרי"ו מודה בזה אין לדין זה שורש רק צ"ל דמיירי בשטרי קנין דאז לכ"ע מתחיל השעבוד תיכף ולא שייך נמחל שעבודו כלל ולכך יכולם לומר הנחנו לך מקום וחפשתי ומצאתי כן להדיא ברא"ה לכתובות דהעלה לבסוף דהנך עובדי דשני שטרות בחד ניסן סתם וחד ה' ניסן איירי בשטרי הלואה כפי' הרמב"ם והטור והש"ע. וכתב מיהו בשטרי הלואה סתמא לא אתיא דהא אין השעבוד חל אלא מזמן דמוכח מתוכו ואפילו היו עדים דהוא בר א' בניסן ראוי לטירפא מאייר ואילך כיון דאין השעבוד חל אלא מאייר אלא דמיירי בשטרי אקנייתא עכ"ל ע"ש ואם כן הדבר מבואר כמ"ש ולכן ברור אף הריטב"א והר"ן דסתמו דבריהם ופי' בשטרא הלואה סתמא כפי' בשטרי קנין וילמוד סתום מן מפורש כדברי הרא"ה. ואין להקשות אם כן למה לנו הטעם בסעיף י"ט דלא יכתבו מתחלת חשון משום מחזי כשקרא תיפוק לי' דמפסידים ללוקח דאם נכתב בתשרי סתם אם כן כל לקוח' שקנו בחשון יכולים לומר הנחנו לך מקום מאותן נכסים של תשרי ועכשיו דנכתב בחשון הרי יגבה מאותן לקוח' ולא יכול לומר הנחנו לך מקום ומפסידים ללקוח' דבאמת אולי נעשה בא' בתשרי והיה מוקדם לגבות. ואף דנימא הואיל ונכתב להדיא חשון ה"ל מחילה על שעבוד היא גופי' קשיא דאם כבר נשתעבדו נכסים בשעת קנין מה מהני מחילה אחר כך והרי זה כאילו כותב ללוקח שני דין ודברים אין לי בך דא"י לגבות מלוקח ראשון דיאמר מי צוך שתכתוב כן כדלקמן סימן הי"ח ע"ש ודוחק לחלק בין הך לדלקמן סימן קי"ח ולומר דכיון דקנו העדים והם אחרו לכתוב הוה ליה תחלת שעבוד אדעתא דעדים ומעולם לא חל שעבוד ואין דומה לכותב הוא דין ודברים וכו' וצ"ל כיון דעל כל פנים לקוחות שקני מחשון ואילך משועבדים או לאותו שלוה תשרי סתם או לאותו שלוה סוף תשרי רק אם באים לגבות זיל הכא קמדחי' ליה זיל הכא קמדח' לי' אבל באמת מכל מקום אין עול ללקוח' לטרוף הימנו כי באמת משועבדים לא' מהן והם דאפסדו אנפשיהו דלקחו קרקעות המשועבד לב"ח וכי ידעו הם דעדים ישכחו זמן קנין ולכך לולי דחיישינן לשקרא היה מותרים לכתוב ואין כאן עול ללקוח' מכ"ש לפמ"ש הכה"ג דכופין לכתוב זה לזה הרשאה דפשיטא ליכא פסידא דסוף סוף יבא בהרשאה ויגבה איברא דלשון לפיכך אם יבא וכו' משמע דלא כופין וכמ"ש כה"ג בעצמו ע"ש: