אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, כ״ג

שהוא מתחייב בקנין או בשטר לא פי' הסמ"ע בס"ק ל"ב דחיוב קנין פי' דקנו בלילה אבל אם קנו ביום הא יש לו קול מיום וגם שעבוד חל ביום דתיכף דעשה קנין סודר נשתעבד ואין מקום לטענת הר"נ דבמה נשתעבד כיון דלא קיבל זוזי מבעוד יום ולא נכתב שטר מבעוד יום דהא קנו ולכאורה יפה דיבר אלא דקשי' מה טען הר"נ על הרמב"ם במה נשתעבד בעוד שלא נגמר השטר הא תיכף באומר לעדים אני מתחייב לפלוני מנה מתחייב אפילו שלא חייב לו מעולם והרי זה חייב כאילו קיבל לידו מעות מן מלוה ואם כן נשתעבדו נכסים למלוה כמו דנשתעבדו לו אילו הלוהו דמ"ש כיון דחייב בחיוב גמור ודוחק לומר דהר"נ לגרמי' כתב דלא סבירא ליה דינו של רמב"ם דהאומר חייב אני לך דחייב בלי שטר ובלי קנין דבפ' הנושא משמע דסבירא ליה כרמב"ם ועוד אם כן המחבר דסתם לעיל סי' מ' כרמב"ם לא ס"ל להביא פה דעת הר"נ כלל וכבר נתקשה בזה הרב בעל בני יעקב והניחו בצ"ע ולכן היה נראה דסבירא ליה לר"נ דאעפ"י דהאומר בפני עדים חייב אני לפלוני מנה חייב היינו כשכבר כלה אותו ענין אבל כ"ז דעסוקי' באותו ענין הרי ק "ל דאפילו במתחייב בקנין יכול לחזור בו ומכ"ש באומר סתם הריני מתחייב כל זמן שעסוקים באותו ענין יכולים לחזור ואם כן אין כאן חיוב ברור ולא נשתעבדו נכסים דהדי בידו לחזור ואם כן אף בקנין כן דמה בכך דקנו מבעוד יום הא עסוקים באותו ענין עד הלילה וא"צ לדוחק הסמ"ע אלא דמ"מ צ"ע דמה בכך דיכול לחזור מכל מקום כל דלא חזר חל שעבוד למפרע וצ"ע. ואולי י"ל בגוף הקושי' דכי אמרינן בחייב עצמו בפני עדים דחייב היינו באומר חייב אני לך סתם אבל באומר כתבו לו שטר שאני מתחייב לו ודאי דאינו מתחייב עד שיגיע השטר ליד המלוה והגע עצמך שמואל קאמר המוצא שטר הקנאה יחזיר דלא חיישינן לפרעון אם כן אף בלי הקנאה בדלית בי' אחריות יחזיר דהא אמר לעדים חייב אני לי וכתבו שטר ואם כן מתחייב אף דלא הלוה לו ומבואר לקמן סי' ס"ה דאם אין חייב מודה לא יחזיר וכן מבואר בגמרא וקשה הא מתחייב באמירתו וצריך לומר דהואיל ואמר כתבו שטר לא נתחייב רק במסירת השטר ליד מלוה וקודם לכן לא נעשה חיוב ואם כן אף זהו כמוהו וצ"ע: