אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, כ״א

אם זוכרי' זמן קנין וכו' יש לדקדק דהא רשב"ם חולק וסבירא ליה דהא דאמרינן בשטרי אקניי' אם ידעתן יומא דאקניי' כתבו יומא היינו בשטר מכר ומתנה שאין בו אחריות וכתב הבעה"ת בשער נ"ו ח"א דין ז' דמסתברא דרשב"ם אזיל לטעמו דסבירא ליה אע"ג דסתם קנין לכתיבה עומד מכל מקום יכול לחזור כ"ז שלא נכתב ואם כן אשתכח דהוי מלוה ע"פ וכו' פי' דעי"כ אינו מוציא קול כי אולי יחזיר בכתיבה ואם כן צ"ל דהבעה"ת דחולק בזה ארשב"ם אף דההיא חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה גמרא ערוכה היא ואיך יחלוק בעה"ת (וקושי' זו הקשה בס' בני יעקב דף מ"א ע"ב) עלי' דסבירא ליה כמ"ש רשב"א בתשובה אלף ל"ד דההיא חוזר בשטר איירי בלי קנין אבל בקנין א"י לחזור מן שטר כלל ולק"מ וצ"ל אע"ג דרשב"ם סבירא ליה לעיל בחוזר בשטר אפילו במתנה וממכר יכול לחזור משטר אע"ג דקנו ולדידי' מי ניחא והא בהך דשטרי אקניית' דכותבין יום אקניית' מודה רשב"ם דבמתנה ומקח בלי אחריות כותבין דסבירא ליה לבעה"ת הואיל וסבירא ליה לרשב"ם דיכול לחזור בקנין מן הכתיבה אין לקנין קול דכל הקול הואיל ועומד לכתיבה וכיון דכל רגע בידו למחות בשטר לא מפקי לקלא אבל בשטר מתנה ומקח בלי אחריות דא"צ לקלא רק להעמיד השדה פשיטא דכותבין ולא נ"מ אי אית ליה קלא או לא ואם כן מה יועיל החזרה בשטר הא א"צ לקול ולכן הגי"ת ובני יעקב דף הנ"ל הוקשו על בעה"ת דהא רשב"ם אמר למילתי' במתנה ג"כ דחוזר ולפמ"ש ניחא דהא דכתב בעה"ת הואיל ויכול לחזור לא חל שעבודו הוא טעם דל"ל קלא וא"ש. אבל עכ"פ קשה דכיון דבעה"ת תלה הדינים זה בזה אם כן המחבר דהביא לעיל סימן ל"ט ב' דיעות אי בקנין יכול לחזור משטר או לא אם כן לא ה"ל לסתום פה דבהלואה יש לו קול משעת הקנין וצ"ל דסבירא ליה אעפ"י דבעה"ת תלה הסברות הללו זו בזו מכל מקום הרא"ש לא סבירא ליה דהא הרא"ש פוסק בשטר קנין אפילו בהלואה יכולים לכתוב מיום קנין כמבואר בפסקיו פ' ג"פ והוא דסבירא ליה אפילו בקנו מיניה יכול לחזור בשטר כהנ"ל בריש סי' ל"ט ע"ש ועכצ"ל דסבירא ליה דלא תלי' אהדדי דעל כל פנים העדים מוציאין קיל דאע"ג די"ל כמ"ש הנ"י דאם לא נכתב כלל דלא גבי מכל מקום מוציאין קול בחזקת שלא ימחה כלל ולכך יש לכתוב יום דאקניית' דהא העדים מוציאין קול כל זמן שלא מחה בהו לכתוב וניגרר המחבר אחרי דברי הרא"ש בזה דלא כבעה"ת: