אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, ב׳

היה ביום כ"ד כו' עיין סמ"ע ס"ק ח' דהעתיק דברי מרדכי דאמרי' דטעו בתרי עבורי דירחי וכתב הסמ"ע אף דלאחר רובו של חדש לא אמרינן דטעו וכן בתרי עבורי דירחי י"ל בין בע"פ ובין בכתב דמוכח דטעו ודבריו סתומים ונראים כדחוקים כי בתו' פ' ג"פ גבי שטר שזמנו בשבת מוכח דס"ל דאפילו בכתב לא טעו אחר רובו של חדש איברא בבע"ת שער נ"ז דכתב גבי מוקדם דטעו דחשבו דאדר היה חסר ולכך מלך שעמד בל' אדר חשבו שהוא ניסן ולכך כתבו באדר שנה ראשונה ובאמת הוא שנה שניה דאדר היה מלא. ואף דזה היה אחר רובו של חדש ש"מ בכתב טעו ויש לדחות ע"ש. אבל כבר כתבתי לעיל בסי' למ"ד בתומים ס"ק י"ג דודאי הטעות מוכח או בקביע' דירחי או בימי השבת וימי שבת לא שכיח כלל דטעו כמ"ש הרא"ש ולכך אין לנו או דנימא דמ"מ טעו בקביע' דירחי ואם הוא ל"ש או דחזרו ושניהם כשר בד"מ משא"כ שם בד"נ דבעי דו"ח הן דאמרינן דחזרו והן דאמרינן דטעו מכל מקום בצרי לי' חקירות דהא לא אמרו על יום השבת וימי החדש בדוח"ק ולכך שם בד"נ פסול וכאן כשר וא"ש. איברא יש לדקדק מה לו למרדכי להכניס עצמו בטעות איך ומה באיזה אופן טעו הא ליכא כאן חשש פיסול דיגבה מזמן ראשון דהא מוכח מתוך השטר הטעות ואיך יגבה מן הלקוח' בספק והממע"ה וכן נראה מדברי התו' איזהו נשך דף ע"ב ד"ה שטר וכו' דכתבו דמשכחין מוקדם ולא נפסלו העדים כגון דטעה בשופרא בין מלא לחסר ולא הזכירו בכמה בשבת אלא בכמה בחדש ע"כ והיינו דאילו הזכירו ימי שבת גם כן תו ליכא חשש מוקדם דהא פסלו מבואר ול"ל דלא סבירא ליה כדעת התו' כנראה דעת הריב"ש בסי' קי"ז דפוסל אף דמוכח הטעות משום דאולי הב"ד לא ידקדקו בבא השטר לפניהם לאחר זמן מרובה אם כוונו ימי חודש לימי שבוע כי כבר נשכח ברב ימים קביע' השנים וחדשים בימים ההם ובשנה ההיא דא"כ מה בכך דטעו העדים בקביע' החדש מכל מקום מוקדם הוא וכי פסלינן מוקדם הואיל ועדים עשו רשעות רק אנן פסלינן דאתו למגבי מזמן ראשון אף דהעדים טעו וכתבו שלא במתכווין. וכמ"ש התו' אשר כתבתי בא"נ הנ"ל ופשוט. וצ"ל דאף דליכא חשש גבי' שלא כדין כמ"ש דהא הטעות מוכח מכל מקום העדים אילו ליכא למתלי בטעות פסולים הם דכתבו שקר ואף דלא נ"מ לממון כמ"ש דמוכח מתוכו מכל מקום הא חתמו שקר עכ"פ והם פסולים ואם כן אף השטר נפסל אף דבעדותן לא נ"מ לדררא דממון ולכך טרח במרדכי דאמרינן דטעו ולא נפסלו כלל. אך זהו דוחק ויותר נר' לומר דסבירא ליה כמ"ש לריב"ש דלא מהני מוכח מתוכו להכשירו מתורת מוקדם כמ"ש דאולי ברב ימים ושנים לא ירגישו הדיינים בהבדל שיש בין ימי חודש לימי שבוע וישכחו הקביע' ואי קשה אם כן מה בכך דטעו עכ"פ יגבו שלא כדין מיום כ"ב לחדש ואילך זה אינו דבלח"ה קשה קושי' הסמ"ע והש"ך הא בשני עבורי דירחי לא טעו וגם לאחר רובו של חדש אלא דזהו אם אומרים וכותבים לאחר רובו של חדש שכבר נתפרסם קביעתו א"א לומר דטעו אבל בשטר זה דמאוחר הוא אמרינן באייר נעשה והם אחרו לכ"ב בתשרי ואם כן קודם שבא תשרי הם טעו בחשבונ' ובקביעתם וחשבו כי יהיה אלול ותמוז מעובר וכדומה עד שעלה בחשבונם שכ"ב בחדש יהיה ברביעי בשבת וכן כתבו בשטר ואם כן לא קשה מידי דבזה ודאי טעו דהיה מוקדם לקביעת חדשים זמן רב ובזו ודאי טעו ולפ"ז גם מה שהקשיתי מיושב דלא קשה מה בכך דטעו מכל מקום יגבו מן כ"ב תשרי שלא כדין דאין כאן שלא כדין דהא אנן אמרינן דבאמת אחרו השטר וכתבו שטר מוקדם לתשרי חדשים רבים ואחרוהו על תשרי אם כן ליכא כאן חשש גבי' שלא כדין וא"ש וכמעט פי' זה מוכרח כמ"ש ואחר כתבי זה מצאתי בספר שב יעקב בחלק א"ה סי' ט"ו שכתב שם בשם מחו' הגאון בעל שבות יעקב ע"ש גם כן דאמרינן אחרוהו ולכך טעו בעבורי' דירחי ולא שייך הקושי' דלאחר רובו של חודש והנאני שכוונתי לדעתו איברא הגאון בעל שב יעקב בסוף התשוב' כתב דעדיין הך קושי' דטעו בשני עבורי' לא אמרינן אינו מיושב ולא דק כלל דהא בסנהדרין דף מ"א ע"ב אמרינן דהטעם דבתרי ירחי לא טעו הטעם משום דהוי לאחר רובו של חדש לראשון ואילו הם שהקדימו קודם חל חודש כלל פשיטא דבתרי קביע' גם כן טעו דהוי קודם רובו של חודש ואף דדחה שם הגמ' היינו דלא תפשוט מיני' כדרך סוגי' הגמרא אבל באמת לפי דקי"ל להלכה דאחר רובו של חדש לא טעו אמרינן באמת זהו הטעם דבתרי קביע' דירחי לא טעו משום דהוי לאחר רובו של חדש ומהכ"ת לחדש טעם אחר ובשגם דלפי' דחי' הגמרא דתרי שופרא לא טעו היינו כששמע השופר ואמרי' איך אפשר דהסיח דעת ולא שמע קול שני שופרות אבל העדים דכתבו מקדם והא ליכא כאן שום קול שופר ופשיטא דטעו כי לא שמעו כלל שום שופר ופשוט ועיין תו' ב"ב דף קע"א ד"ה שאם כו' דכתבו אעפ"י שכתב בשני של שבת שניה בתשרי ותשרי חל אז בשבת ל"א דטעו בקביע' דירחי דידוע היום ההוא שהוא יה"כ ע"ש וא"כ אף כאן בשמיני עצרת ועכצ"ל דאחרוהו וכתבוהו. והנה הש"ך בס"ק ז' הקשה דכאן סתם הרמ"א דשטר כשר ואילו בא"ע סי' קכ"ו סכ"א בגט שנכתב בו ברביעי בכ' לחדש דמכשיר מחבר כמו כאן והרמ"א כתב דיש חולקין והוא דעת הריב"ש וכאן סתם כמחבר ול"ק דהא לפי מ"ש כל טעם כשרותו דאמרינן אחרוהו ולכך טעו אפילו לאחר רובו וזהו בשטרות אבל בגט הא בסי' קכ"ז ס"ט כתב גם כן דעת הרמב"ם לפסול מאוחר ולכך כתב וי"ח אך לפ"ז בשטר דלא כתבו בי' דאקנאי גם כן מאוחר פסול כמבואר בסי' זה אם כן אף השטר הנ"ל פסול דל"ל דמוכח מתוכו האיחור ואם כן מספק לא יכול לגבות מדאקני דהא אמרינן לפמ"ש דחוששין דהב"ד לא ירגישו בההבדל שיש בין ימי החדש לימי שבוע דסותרים זא"ז כמ"ש אבל לפי מ"ש בסי' למ"ד בשם תשובת הרא"ש סי' מ"ה דין כ"ח דכתב ואע"ג דלאחר רובו של חדש לא טעו העדים הכא ע"כ טעו דהרי דבריהם מכחישים זא"ז ולא תלה הדבר דאמרינן אחרוהו וטעו קודם רובו של חדש ש"מ דסבירא ליה אפילו בלי זה כשר וכמש"ל דכיון דע"כ טעו בחד יותר תלינן בטעות החדש אף דהוה לאחר רובו משנתלה בימי שבת ובד"נ שאני דבצרי ליה חקירות וכמ"ש ונראה דגם ריב"ש סבירא ליה זה הסברא רק מחולק עם הרא"ש בזה דלרא"ש מחזיקין בודאי דטעו בימי חודש וימי שבת אמת ויציב ולריב"ש הדבר ספק במה לתלות הטעות. ולכך בד"מ אף הריב"ש מודה דכשר דהא עדים אמרינן דטעו וגבי' שלא כדין ליכא דהא יש כאן ספק בשטר הניכר לב"ד ולא סבירא ליה כמ"ש דהב"ד לא ירגישו דב"ד מידק דייקי כמ"ש בתו' איזהו נשך הנ"ל ואם כן איך אפשר לגבות שלא כדין הן ממה שקנה כבר והן מדאקני דזיל הכי קמדח' וזיל הכי קמדחי דהרי כאן ספק בשטר אבל בגט אדרבא יש כאן חיפוי דהיא תזנה בכ' ולא תהרג דמספיקא לא קטלינן דהיא תאמר אולי יום חדש אמת ובכ' נתגרשה. ולכך בגט פסול והרא"ש סבירא ליה דימי השבת ודאי אמת ולכך כתב אם תזנה בכ' תהרג ע"ש וליכא חיפוי אבל הריב"ש סבירא ליה דספיקא הוא ולכך פסול ובד"מ מודה דכשר ואם כן א"ש דכאן השמיט הרמ"א דעת הריב"ש דבד"מ מודה ולא נחלק עם הרא"ש רק בגט. ובאמת לולי דהביא רמ"א שם בא"ע סי' הנ"ל דעת הריב"ש לויש חולקים הייתי אומר דאין כאן מחלוקת דודאי הוא הדבר אשר כתבתי בגט הבא לפנינו וכתוב בו כ' לחודש ברביעי בממ"נ אין לפוסלו דאף דליכא למתלי בטעות אם כן חזרה הוא ואיזה מהם דנכתב באחרונה הוא האמת ומה פסול יש בזה. והתו' דכתבו בא"נ דטעו ולא כתבו ימי השבת ולא פי' דאף דכתבו ימי שבת מכל מקום כיון דהוא באחרונה ימי חודש בתר ימי חודש הולכין ואם כן הרי זה מוקדם הטעם חדא דבטעות יום אחד בחודש דעבידי למטעי תלינן בטעות ולא בחזרה. ועוד התו' לשיטתן דסבירא להו אפילו קודם דו"ח א"י לחזור כמ"ש בפסחים וסנהדרין וכיון שהגיד וכו' עיין לעיל ריש סי' כ"ט ולמ"ד ס"ק י"ג מ"ש שם בתומים אבל ריב"ש סבירא להו דלא כתו' דמצו לחזור בי' וליכא כאן חשש פסול אבל בתשובת הריב"ש סי' קי"ז בעובדא דשם היה כתוב בשטר י"ז בחודש וידוע היה דנמסר ונכתב בי"ט כמ"ש הריב"ש שם והיה בי"ט וכן סיי' דהגט נכתב ונמסר בי"ט ואם כן הרי כאן מוקדם דמה בכך דכתב ימי שבוע מכל מקום כיון דנכתב אח"כ ימי חודש הא חזרה והרי ע"פ גט מגורשת מי"ז ואילך וזהו היה שקר דהיה הגט ניתן בי"ט ולכך פסלו וא"ש ודוק וצ"ע כי נר' בגט הבא ולא נודע באמת באיזה יום נעשה אמרינן חזרה הוא: