אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, א׳

ויש מי שאומר שאם קנו וכו' והש"ך בס"ק ב' הסכים וכתב שכן עיקר והביא ראי' כאשר אכתוב אח"כ. ולדידי צ"ע דין זה למאוד כי נראה לכאורה דאין לדין זה עיקר ושרש לדינא כי בכתובות דצ"ד כתבו התו' בד"ה שני שטרות הלואות הנכתבים ביום א' אף דנכתב ונמסר השטר לאחד קודם לשני מ"מ כיון דאין ניכר מתוך השטר השעבוד אין חל אלא מיום מחר דאז ניכר מתוך שטר השעבוד ולכך שעבוד שניהם באים כאחד. אף דנמסר לזה קודם ולא לבד ביום אחד אלא אפי' בחודש אחד או שנה אחת הדין כן כי כך כתבו הרא"ה והריטב"א והר"נ לכתובות שטר שכתב בו שנה סתם אע"פ שבאו עדים שנכתב תחילת השנה או באמצע' מ"מ אינו גובה ממשעבדי אלא לבסוף השנה דקודם לזה אינם מוציאין קול. והרי שנה זו סתם הוה לאותו שנה כשטר שאין בו זמן כי לא נודע איזה יום בשנה ומכל מקום הסכימו דאפילו ראו עדים תחילת השנה מכל מקום אין טורף לקוח' רק מסוף שנה שניכ' שעבודו בשטר ולא מקדם כי אין לו קול ואם כן מכ"ש בשטר שאין בו זמן דמחל שעבודו וגם יש לפקפק מהא דאמרינן בע"ז דף יו"ד בשטר מאוחר דאתא לב"ד דאמרינן דלא טריף עד דאתא זימנא אעפ"י דהוחזק בב"ד קודם לכן מכל מקום לא טריף עד זמן הנזכר בשטר ומ"ש שטר מאוחר ומ"ש שטר שאין בו זמן כלל מיהו זה יש לדחות דגרע מאוחר מן שטר שאין בו זמן דבמאוחר הואיל ואיחרו הוה כאלו אמרו העדים והתנו שלא יחול השעבוד כי אם משעת הזמן הנזכר בשטר משא"כ בלא נכתב זמן כלל וכעין סברא זו צ"ל בשמעתי' דנכתב ביום וכו' בגיטין דהעלו שם התו' בד"ה ר"ל כו' דגט מאוחר אין חל הגירושין רק מיום הנכתב בגט וקודם לזה לא אף אם בא ליד אשה תיכף ואלו בגט שאין בו זמן בדיעבד מגורשת מיום נתינה. וצ"ל הואיל ואחרו גרע טפי דדעתו דלא יחול כלל עד הגיע זמן הנכתב בשטר אך עם כל זה הדבר דחוק חדא דתינח בשטר מאוחר הנכתב מדעת הלוה כמו בגט מאוחר דודאי נכתב מדעת הבעל דאל"כ אין לך קפידא ושינוי שליחות יותר מזה דדעתו לגרשה תיכף והם אחרוהו ולא יחול עד לזמן ההוא והוא שינוי גמור מדעת הבעל אבל בנתנו לו שטר מאוחר בלתי דעת לוה מ"ש מאין בו זמן ועוד בגט שפיר י"ל בשלמא במאוחר דעתו שלא יחול גט עד זמן הכתוב בו אבל אין בו זמן כלל אם אין דעתו לגרש לאיזה צורך נתנו אבל כאן בשטרי שעבוד כמו דאמרינן במאוחר דדעתו דלא יחול שעבוד רק מזמן הכתוב בו אף באין בו זמן כלל נימא דעתו שלא יחול שעבוד כלל ויהיה כשטר שאין בו אחריות וכת"י וכהנה מלוה בעדים אבל נניח הדוחק הזה מ"מ קשה כמש"ל בשטר שכתב בו סתם שנה זו והאי דאותו שנה הוי כשטר שאין בו זמן ואם מהני בשטר שאין בו זמן עדים שראו השטר אף בזו יועיל. דמ"ש דל"ל הואיל והזכיר שנה ולא פרט באיזה יום בו הוי כאומר סוף שנה והרי זה כמאוחר וכאלו אומר שלא יחול שעבודו עד משלם שנה ההיא דזה אינו דהא דעת התו' ורבים מהמחברים דסבירא להו דגט מאוחר אין חל הגט עד שיגיע הזמן הכתוב בו ואלו שטר גט שכתוב בו בשבוע פלוני ולא הזכיר השנה והחודש מגורשת תיכף משעת נתינה כמבואר שם בגמרא בשמעת' הנ"ל וכן בש"ע א"ע סי' קכ"ז ס"ז ע"ש ועכצ"ל דזה אין דינו כמאוחר דנימא דעתו שאז יחול הגט רק תיכף משעת נתינה חל ואם כן לדינו של הרי"ו היה ראוי לחול השעבוד מיד אם נודע אימת נכתב וזהו דלא כדעת מחברים הנ"ל איברא דבזה י"ל דדעת הרי"ו כדעת ר"ת דסבירא ליה שם בתו' דכתוב' בשמעת' דשני שטרות וכו' דלכך סבירא ליה לשמואל שני שטרי הלואה היוצאים ביום אחד יחלקו ולא שודא משום נעילת דלת אבל מדינא אף בהלואה אם ביום א' ידעינן דנמסר לזה קודם לזה חל שעבודו מקודם והוא מוקדם לשני וא"כ מכ"ש באין בו זמן דאם ראו השטר מוקדם דשעבודו קודם ללקוחות שקנו אחריו אך מלבד דזה א"א לומר בכוונת רי"ו דהא הוא גופי' כתב נתיב ט"ו ח"א דב' שטרות מהלואה היוצאים ביום אחד דאין חל שעבודם אף דנמסר לאחד מקודם רק משעה דמוכח מתוכו ולכך בשטרי הלואה יחלקו ולא שודא וזהו כדעת הרי"ף ותו' וסייעתם ודלא כר"ת דנתן טעם מפני תקנות המלוה ונעילת דלת. אף גם דתמהני איך העלים עין מירושלמי פ' המגרש והביאו גם כן הרשב"א בחדושיו שם על הא דתנן שלשה גיטין פסולים וחד מינייהו אין בו זמן ומפרש בירושלמי דאין גובה משעבדי ר' בניסא אמר מפני קנוני' (פי' דלקוח' יאמרו אנו מוקדמים ממך ואף דלוה אמר שלוה מקודם חיישינן לקנוני') ר"א אומר מפני שהוא פסול (פי' לית ליה קלא לענין שעבוד לקוח') עד בדין בשלוה הזקן ושעבד הזקן פי' הוא לוה והוא מכר לוה הזקן ושעבד הבן אין לך למימר משום קנוני' אלא מפני שהוא פסול פי' בשלוה האב בשטר ואין בו זמן ומת ובנו מכר נכסיו של אביו ואם כן ודאי השטר שלוה בו אביו מוקדם ולא מ"ל הלקוח' אנו קודמים ומכל מקום אינו גובה ש"מ הטעם משום שהוא פסול דל"ל קלא עכ"ל הרי מבואר להדיא בלוה אב ומכר הבן דודאי היה השטר קודם לקנינו מכל מקום אינו גובה משום דל"ל קלא וכ"כ הרשב"א בחדושיו לגיטין להדיא בביאור דלית ליה קלא וכתב הוא אצל בני חרי ואינו כתב אצל משעבדי. ודלא יהיה מזה תיובתא לר"ת צ"ל או דסבירא ליה דכך הפי' משום נעילת דלת דלית ליה קלא או דלענין טריפת לקוחות מודה רק ר"ת מיירי שם בנכסי' ב"ח וסבירא ליה מלוה ע"פ מוקדם קודם למאוחר וקשי' ליה למה קיי"ל יחלקו אפילו בב"ח ולכך נתן טעם משום נעילת דלת ודוק ועיין מ"ש בסי' ק"ד בזה. או דסבירא ליה הך דירושלמי מתני אמשנה ג' גיטין פסולים ומוקמינן כר"מ דע"ח כרתי וא"כ כל זמן שאין הזמן השעבוד מוכח מתוכו לא חל אבל לר"א דסבירא ליה ע"מ כרתי תיכף חל השעבוד משעה שנמסר דמה בכך דאין בו זמן מכל מקום ע"מ מפקי' לקול ואין נ"מ אם זמן כתוב בשטר ודין זה צ"ע (ועיין מש"ל בסי' נ"א ע"ש) ועוד לענין שעבוד לקוח' דבעינן מוכח מתוך השטר שפיר אמרי' כל זמן דלא נזכר הזמן לא חל השעבוד משא"כ לענין מלוה ע"פ המלוה ע"פ מוקדם קודם בגבי' אם כן מה נ"מ בזמן של שטר ור"ת איירי שם לענין ב"ח דעל המשנה קאי חולקים בשוה ולענין ב"ח לא תלי' בזמן של שטר כלל ועיין מש"ל בסי' ק"ד ע"ש. זהו מה שי"ל לר"ת אבל על דין רי"ו קשי' לי' הירושלמי דלא מיירי בע"מ כלל. ולכן ברור אף כי נסתם לשונו מכל מקום מיירי רי"ו בשטר שיש בו קנין ולא נזכר בו זמן ובזו אף הרא"ה וריטב"א והר"נ מודים דאם ראו עדים השטר דגובה מזמן הראי' כמבואר שם והטעם נכון דדל שטרא וליכא כאן כלל עדי קנין מוציאין קול ולו יהיה דלא נכתב שטר כלל מכל מקום גובה ממשעבדי דעדי קנין מוציאין קול ובשביל שנכתב שטר ולית בי' זמן לא גרע רק לא ידעינן אימת נעשה הקנין אבל כשראו השטר אם כן ודאי כבר נעשה קנין פשיטא דגובה מאותו יום אבל זולת זה הקנין נראה ברור דלא גובה ואין בזה פקפוק ועיין מ"ש בסי' ק"ד בזה. והנה הרב הש"ך ביקש להביא ראי' לדברי רי"ו ובמח"כ הרמה שלא בעיון כתב כי מה שמביא מתו' שמעתי' נכתב ביום דכתבו אף דליכא זמן בגט רק היא מביא' ראי' אימת הגיע הגט לידה טורפת הפירות שמכר הבעל בנכסים ומזה שפט ה"ה כאן בשטר שאין בו זמן ואין הנדון דומה כלל דשם לא באה האשה לטרוף מחמת שיעבוד דצריך קלא רק כשמבררת שנתגרשה אם כן הנכסים שלה וכל מה שמכר הבעל כאפס וכאין יחשב כי אין אדם מוכר דבר שאין לו ואפילו אין בידה גט כלל רק מביאה עדי גירושין אין הלוקח זוכה בפירות לאחר גירושין ומ"ש משני שטרות מכירה או מתנה ביום אחד דאמרינן לכ"ע אם נתברר שנמסר לזה ראשון אין לשני כלום והטעם מפני שאין אדם מוכר דבר שאינו שלו ואף זו כיוצא בו כיון שנתגרשה הרי הוא שלה ומה יועיל מכירת הבעל ואין ענין זה לשעבוד כלל וזה פשוט ומכ"ש דאין ראי' מהא דאמרינן בב"מ פ"ק בגט שנפל דמחזירין בזמן שהבעל מודה דאמרינן כי אתי' למטרוף דצריכ' להביא ראי' אימת מטי לידה וביקש הש"ך לסייע מזה דהא זה דומה לאין בו זמן ומהני הבאת ראי' כשראה הגט בידה קודם נפילה דהא כבר כתבנו דאם מביא ראי' דהגט היה בידה מה שמכר אחר כך הוא כמוכר שאינו שלו כי מאז חלו גירושין והוי כשטר מתנה וכמש"ל. וזהו הדין היה נהוג בכל שטרות לולי דאמרינן דלית ליה קלא ועוד הא באמת נכתב הזמן בגט רק דאנו חוששין הואיל ונפל אולי כתב ליתן ולא נתן ולכך לא השליכו לאיבוד אבל כאשר תביא ראי' שהיה בידה קודם נפילה ליכא ריעותא ואם כן חזר הגט לכשרותו וגובה מזמן הכתוב ועיין בש"ך דלקמן סי' ס"ה ס"ק ל"ה כתב ג"כ כמ"ש בביאור ועיין מ"ש שם. ומזה נראה דכתב המחבר לכתחיל' הטעם דכותבין זמן משום טריפ' לקוח' ולא נתן הטעם משום טריפ' ב"ח דמלוה מוקדם קודם למלוה מאוחר כמ"ש הסמ"ע משום דבזה אפשר לתקן שיראה שטרו לב"ד או לעדים ומאז יש לו קדימה גבי ב"ח דאין הטעם משום קלא רק משום שעבודא המוקדם ואם נתברר דחובו קודם אף שעבודו לגבי ב"ח קודם וכ"כ התו' גבי גט דבשביל פירות לא תקנו זמן דהרי תוכל להרא' לב"ד ואף בזו בשביל חוב מאוחר לענין גבי' בני חורין הרי תוכל להראות לעדים ולכך נתן טעם משום לקוח' ובזו לא מהני הרא' השטר שאין בו זמן דל"ל קלא ולכך בעינן דיש בו זמן וא"ש ודוק: