אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, י״ח

על בעל השטר להביא ראי' פי' אפי' לא טען אנן טענינן לי' אבל קשה מה טוען הלוה אי טוען להד"ם או פרוע הוא מה איריא דזמנו בשבת אפילו אין בו ריעות' דזמן כלל מכל מקום הא קי"ל לקמן סי' פ"ב דנאמן לטעון להד"ם ופרעתי במגו דמזויף ואי דמודה דחייב מה נ"מ דמוקדם הוא מ"מ אי מודה דחייב לכ"ע חייב לשלם ואף דהעדים פסולים ואי איירי לטעון ללקוח' הא העלה הש"ך לקמן סי' ק"ו דטענינן ללקוח' מזויף אפילו הלוה מודה דמקוים ואם כן דל קדימת הזמן מהכא הא טענינן לי' מזויף הוא ובשלמא לעיטור לא קשה די"ל דאזיל לשיטתו דסבירא ליה ביש נאמנות בשטר אף דאינו מקיים והוא מוד' שכתבו אינו נאמן לטעון פרעתי או להד"ם כדלקמן בסי' מ"ו בטור וש"ע אבל ביש בו ריעותא דמוקדם מודה העיטור אעפ"י דיש בו נאמנות דנאמן במגו דהא איתרע וכ"כ בספר בני יעקב דף כ"ח דבזה מודה בעל העיטור אבל לפי מה דקי"ל לקמן בסי' פ"ב דלא כבעל העיטור קושי' זו במקומו. ולכן היה נראה בשנדייק לשון הב"ע וגם הבע"ת העתיק כן בשער מ' וז"ל אבל לא נתקיים על בעל השטר להביא ראי' ואמרינן לי' קים שטרך ואע"ג דליכא מערער ועדים מצוין טענינן לי' אנן עכ"ל מילת ועדים מצוין מורה דיש עדים המצוים לקיימו רק דקודם שבא לב"ד עדיין לא נתקיים אף דיש עדים מצוין לקיימו מכל מקום הב"ד לא מקיימין אותו דמה לב"ד להזדקק לשטר דיש בו חשש פיסול דאפשר דהוא מוקדם וכ"כ הרמב"ן בב"ב גבי הלכת' כוותי' דרבה בארע' ע"ש דאיירי בשטר שאינו מקוים ועדים מצוין לקיימו רק הואיל והודה דשטרא זייפי הוא אין ב"ד נזקקין לקיימו ולית לי' מגו ע"ש ואף כאן כיוצא בזה הואיל וריעותא לפנינו ועדיין אין מקוי' אין הב"ד נזקקין לקיימו וטענינן לי' דפסול וזהו דדייק אע"ג דליכא מערער ועדי' מצויין והיינו מצוין לקיימו מכל מקום טענין לי' וא"ש ומיושב הקושי' שהקשתי כי דבר גדול קמ"ל בזה דלא מהני תו קיום: