אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, ט״ו

פסולים כו' כתב הש"ך ואם הודיע למוכר שאיחרו השטר כשר ואם כן שטר מאוחר הבא לפנינו כשר דאמרינן מסתמ' הודיעו למוכר דחזקה שעושים כהוגן עכ"ל ודבריו לדינא צ"ע דא"כ אף למ"ד כותבים שובר בשטרי הלואה דינא הכי דמ"ש כשיהיה הלוה יודע לא יפרע בלתי שטר וכדומה ואם כן כשבא לפנינו שטר מאוחר כשר דחזקה עדים עשו כהוגן ולא כן משמע בגמרא גבי שטר שזמנו בשבת דאמרי' דלכך מאוחר כשר לכ"ע הואיל ומוכח מתוכו הא בלא"ה אנו אומרי' דעשו כהוגן ודוחק לומר דאיירי כשידוע דלא הודיעו ללוה ודוחק ועוד מה טרח הב"י לקמן בסי' רל"ט ליישב הקושי' במ"ש הטור דאי לא ידעו יום אקנייתא במו"מ דיכתבו יום כתיבה דילמא איירי דמודיעים למוכר. ולכן נראה אף דדין ראשון מסתבר מכל מקום מסתמא אמרינן דלמא שכחו להודיע או טעו בכה"ג דלאו כל עדים הך דינא גמירי והשטר פסול כמשמע' כל הפוסקים בסתימת דבריהם הא אם נודע דהודיעו למוכר אפשר לומר דכשר כדעת הש"ך כי בלא"ה הך דיחזור ויקחנה הוא רק חששא בעלמא: