אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, י״ד

מו"מ וכו' כתב הש"ך בס"ק כ"ח נ"ל ה"ה שטר מתנה דזיל בתר טעמא עכ"ל ואם כי מסתבר דבריו היה לכאורה מקום לומר לפי' התו' ב"ב דף קס"ד ע"ב ד"ה השתא כו' דהא דאמרינן במקושר שיעשנו פשוט ויהיה מאוחר והוא יפרע בין כך ויפסיד כהנ"ל כתבו התו' ויפסידו לקוח' שלא כדין אבל משום פסידא דלוה לא איכפת לן דאיהו הוא דאפסיד אנפשי' בשלוה בהא שטרא וכו' ע"ש אם כן י"ל מכ"ש בסתם שטר דה"ל לאסיק אדעתי' דהוא אפשר מאוחר ולא ליקח ממנו שנית השדה אם לא באופן המועיל ואם לא עשה כן אפסיד אנפשי' דיש לחוש למאוחר כמש"ל בשם תו' ריש פ' ג"פ ולכן לכאורה נראה דלא חששו רק בשטרי מכר דשם יש פסידא דלקוח' דהוא יחזיר ויקחנה ממנו ויבא נגזל ויטרוף ממנו ובא לוקח ראשון ועושה עם נגזל קנוני' להניח השדה יום יומיי' אצלו ויטרפו ממנו ואחר כך יבא הוא בשטרו מאוחר לב"ד ויכתבו לו אדרכ' על לקוח' שלא כדת ולפסידא דלקוח' חששו אבל במתנה דלית בי' אחריות לא חששו ולהא דהוא יחזור ויקחנה מיד המקבל ויחזור וימכרנה ליד אחר בחשון ויביא המקבל השטר מתנה של תשרי ויאמר מתנתי קודמת לשטרך ושלי הוא דזהו גם כן כמו בנותן הראשון דהא הך דנתנה למקבל במתנה אי' לי' קלא כמ"ש הב"י בסי' רל"ט ע"ש בסמ"ע ואם כן אף' הוא לא היה לו ליקח עד שיתברר דלי' ליה למקבל שטרא ואם סמך על מוכר שלו הפסיד על נפשו ולא חששו רק לפסיד' גבי לקוח' כמ"ש תו' להדיא ולכך לא נזכר בכל דוכתי' רק שטרי מכר ומה שהביאני לזה להבין דברי התו' שם ב"ב דף קע"ב ד"ה אי ידעיתו כו' דכתבו לר"י דל"ש במכר ול"ש במתנה מיירי דאפי' בשטר מכר משכחת לי' כגון דכתבו מדעת שניהם (כן הוא גי' אמתי כפמ"ש מהרש"א בשם ת"י ע"ש) דללקוח' ליכא הכא פסידא כלל דיש קול למו"מ וליכא למיחש למידי עכ"ל והדבר לכאורה מחוסר הבנה מה טעם הרשב"ם דסבירא ליה דוקא במתנה ולא במכר הא יש לו שעבוד נכסי' משעת לקיח' דהמוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי ובתו' יש יותר להבין מה זה דחידש דכתבו מדעת שניהם וכתב הרב מהרש"א נ"ל דר"ל לאפוקי אי לא נכתב מדעת שניהם כההיא דשנינו כותבין שטר למוכר אעפ"י שאין לוקח עמו אין כאן קול למו"מ אפילו באקניית' ואיכא פסידא לקוח' עכ"ל ודבריו לכאורה תמוה דאם יש כאן אקניית' ויש לו קול מה נ"מ אם נהי' מדעת שניהם הלא על זה אמרינן בב"מ בשטר אקניית' דלכך כותבין בשאין לוה עמו דיש לו קול בשטרי אקניית' ומהרש"א גופי' כתב באותו ששנינו כותבין שטר למוכר וכו' ומזה מוכח דאעפ"י דאין לוקח עמו יש לו קול דאל"כ איך כתבינן לר"א דמוקי לי' בשטרי אקניית' וגם מה יועיל עכשיו דנכתב מדעת שניהם לעשות קול למפרע דהא כותבין עכשיו ומקדימים הזמן ליום הקנין וכי בשביל שעכשיו נכתב מדעת שניהם יחול הקול למפרע וגם במרדכי אחר הביאו דברי רשב"ם וריב"א דסבירא להו דוקא במתנה הביא דברי ר"י וז"ל ולר"י נראה ל"ש מכר ול"ש מתנה כדאמרינן בפ"ק דב"מ ר"א מוקי לה בשטרי אקניית' וטעמא דעדים מפקים לקלא משעת קנין דסתם קנין לכתיבה עומד עכ"ל הרי להדיא דאפילו קנין למוכר לחוד יש לו קול. ודלא כמ"ש מהרש"א וגם יש לדקדק לפי דברי ר"י במרדכי אם כן ה"ה הלואה נמי ולמה נקט רק שטרי מכר ומתנה וכבר עמדו בזה מחברי' עיין בס' בני יעקב דף מ"א שהאריך בזה ולכן היה נראה הא דמוקי לי' בשטרי מתנה דוקא לא משום רישא דאי ידעו יומא דקנו דיכתבו יום הקנין דזה שייך אף במכר וכמ"ש הוא באמת בנוסח' רשב"ם שלפנינו דאיירי ג"כ הך סברא אפילו במכר רק סיפא לא יתכן דאי לא ידעו יכתבו יומא דקיימו בי' והא ה"ל מאוחר ושטרי מאוחר במו"מ פסולים כקושי' הב"י וסמ"ע לקמן בסי' רל"ט וכמש"ל בדברי רשב"ם ולכך מפרש לי' רק בשטר מתנה ולפמש"ל לא חששו הך חששא במתנה דלית בי' אחריות כלל וכמ"ש דאיהו אפסיד אנפשי' וכנ"ל אמנם ר"י פי' לי' אף בשטרי מכר דמשום מוקדם ליכא חששא דאי' לי' קול רק במאוחר וסבירא ליה לר"י כמ"ש הטור והש"ע לקמן סי' רל"ח דכי כותבין שטר מכר דלא נתרצו שניהם לקנין רק למוכר בלתי לוקח צריכין לכתוב בתוך השטר דכבר פרע הלוקח המעות ליד המוכר בעד קנין ההיא אבל כשנכתב מדעת שניהם יכולים לכתוב דלא פרע עדיין דמי זבינא ע"ש. ואם כן הא דחיישינן דיחזור ויקחו מן הלוקח והוא יבא בשטרו המאוחר היינו אם כתב בי' דפרע דמי זבינא אבל אם כתב בי' דנשאר חייב דמי זבינא אם כן מה חשש יש כאן אם יבוא עליו שנית חזרתי ולקחתי הא צריך ליתן מעותיו וכיון דצריך ליתן מעות אם כן מה פסידא יש ואי דבין כך הוקרה מלבד דזה חשש רחוק אף גם ה"ל שבח ואין גובה ממשעבדי וכבר כתבנו דלא חששו רק לפסיד' דלקוח' וזהו דברי תו' די"ל בשטר מכר כגון שכתבו מדעת שניהם וכיון דכתבו מדעת שניהם הרי דיכולים לכתוב דלא קיבל המעות ואם כן ליכא חשש כלל דיקנה ממנו ויבא אח"כ בש"מ מאוחר ולכך סיימו דמשום לקוח' ליכא היינו משום מוקדם דהא יש לו קול כמ"ש המרדכי רק חייש אי לא ידעו דכותבים מאוחר אם נכתב בכה"ג ליכא תו חשש כלל ודבר נכון בעצמותו. ובהכי ניחא דלא פירש בשטרי הלואה דהא אמרינן שם דקודם דאמר ר' ספרא לספרי דיכתבו שובר בלי זמן אפי' שטרי הלואה מאוחרים פסולים אם לא דכתבו שטרא דנן אחרנוהו וידוע דר' ספרא היה בזמן ר' זירא ואביי ורבא כנודע בסדר היוחסין ור"ז אמר הלכה בשם רבא בר שיל' בגיטין דכ"ו ע"ב ע"ש ובס' יוחסין אות ר' וא"כ דהיה מוקדם מזמן ר' ספרא בימיו היה שטר הלואה מאוחר דלא כתב בי' אחרנוהו פסול ולכך בהני שטרי אקניית' דלי' בי' הך דכתבו אחרנוהו וכו' בהלואה פסול ולא מוכשר רק בשטרי מכר ומתנה ולא בהלואה ול"ק כמ"ש המרדכי דקנין יש לו קול אף בהלואה דכאן טעם אחר אי' בי' משום אי לא ידעו וכו' כן נראה לכאורה בישוב דברי תו'. אך באמת קשה עלי לומר פי' בדברי התו' נגד נושא כלי התו' הוא רבינו מהרש"א ז"ל וגם בלא"ה יש לישב דמ"ש המרדכי בשם הר"י כנ"ל משמע דאפילו בשטרי הלואה אמרינן מזמן קנין אית ליה קלא ולא כן כתבו התו' בסנהדרין דף ל"ב ד"ה חיישינן דבשטר הלואה אף דנעשה בניסן הקנין אי כתבו זמנו מניסן ה"ל מוקדם ופסול ולא איירי באקניית' רק בשטר מתנה ומקח וגם יש להבין כי דברי רשב"ם סותרי' זא"ז דכאן בהך דשטרי אקניית' כתבו להדיא דבשטרי הלואה לא יכתבו יום הקנין והשיג על ר"ח דסבירא ליה דיום קנין מהני ואילו בדף קנ"ז ע"ב פי' רשב"ם להדיא בשטרי הלואה דאם קנו בניסן וכתבו השטר באייר והקדימו לניסן כשר ומביא ראי' מהך דאי ידעיתו יומא דאקניית' ולכן נראה דבאמת יש להבין איך ס"ד לחלוק אר"ח הא גמ' ערוכה היא בב"מ דבשטרי אקניית' אף למוכר וללוה כותבין ואם נאמר דפי' כרש"י בין ילוה ובין לא ילוה והיינו משעת כתיבת השטר אף דלא ילוה משתעבד אבל דקנין לחוד בלי כתיבה כהך דהכא דאחרו לכתוב לא חל השעבוד למפרע משעת קנין דזהו נגד מ"ש מרדכי בשם ר"י להדיא כמש"ל ולכן נר' לומר דס"ל דאביי ור"א מחולקי' בזה דר"א דמוקי למשנה כותבין שטר ללוה בלי מלוה בשטרי אקניית' סבירא ליה ע"כ דקנין משוי' ליה שעבוד דשטרא ל"ל דהא לא מטא שטרא לידו ובמה חל השעבוד ומה בכך דכתב בשטר הא לא הגיע השטר ליד מלוה וע"כ בקנין וא"כ בקנין לחוד משתעבד דמה יועיל הכתיבה אם לא הגיע ליד מלוה אבל אביי סבירא ליה עבחז"ל ואם כן י"ל קודם דנכתב השטר אף אלף קניני' לא משווי' לי' שעבוד לענין קיל רק בנכתב הוא דחל שעבודא דעבחז"ל אבל קודם לכן לא חל שעבודא ולכך הא דכתב המרדכי בשם ר"י דמשעת קנין חל שעבוד ויכול לכתוב היינו לר' אסי אבל התו' בסנהדרין פי' אליבא דאביי ולכך תי' דלא מהני לכתוב מעת קנין ולר"א באמת צ"ל תי' אחר וכמש"ל ע"ש וגם כאן בב"ב דעת התו' דרבא ב"ש אמר למילתא אליבא דאביי דס"ל עבחז"ל ולא אמרינן דקנין משוי ליה קול בלי כתיבה ולכך ס"ל לתו' דלא מיירי בשטרי הלואה רק בשטרי מקח דהקול לא מחמת קנין רק מכח המוכר שדהו בעדים דגובה ממשעבדי וסבירא ליה לתו' דהא דאמרינן המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים היינו כשהלוקח מוכרח ליקח השדה אם כן נגמר המכירה ועדים מפקי לקלא אבל אי כותבין שטר למוכר בלתי ידיעת הלוקח דלאביי מותרי' לכתוב דעבחז"ל ואם כן אין הלוקח מוכרח ליקח השדה אעפ"י שנכתב השטר כדלקמן סי' רל"ח ואם כן כיון דלא ברירא דיקח הלוקח אין העדים מוציאי' קול דנמכר שדהו דהא עדיין הדבר בספק ולכן כתבו התו' שפיר דאפילו בשטר מכר משכחת לי' אפילו לאביי והיינו דכתבו מדעת שניהם פי' דנכתב בשטר דהוא מדעת שניהם אז יש לו קול מחמ' מוכר שדהו בעדים תיכף משעת קנין אבל אי לא נעשה מדעת שניהם א"כ אין לכתוב מזמן קנין דלא שייך עבחז"ל וגם מוכר שדהו לא שייך בי' כלל אבל מדעת שניהם יש קול למו"מ והיינו מטעם מוכר שדהו בעדים וא"ש וזהו כוונת מהרש"א אי נכתב השטר באופן דלא נודע דהלוקח מרוצה דהא מותרי' לכתוב משעת שהמוכר מצוה דעבחז"ל אז אין לו קול פי' קודם כתיבה אפילו באקניית' דלא שייך המוכר שדהו כיון דלא בריר' לי' דיקנהו הלוקח וא"ש מה שכתב דאין כאן קול דקנין לא מהני ומוכר שדהו וכו' גם כן לא אמרינן בדבר דלא פסיק' לי' וכן יובן מה שכתבו התו' בגיטין דף י"ח ע"א ד"ה אף כתובה וכו' דאם קנו על תוספ' כתוב' בע"ש דיש לחתום במ"ש דה"ל קלא כמו שטרי אקניי' בב"ב ואע"ג דסבירא להו לתו' בשטרי הלואה לא מהני קנין אלא דהתו' אזיל לשיטתן כמ"ש גיטין דף נ"א ע"א ד"ה או דילמא וכו' דכתבו דפסיק' כי האי ה"ל כמו מוכר שדהו בעדים דאי' לי' קלא והא דבעי קנין משום דזולת קנין לא מהני פסיקא למשעבדי כדאמרינן בפרק הנושא דאינו כתובי' אצל משעבדי ע"ש ונכון ומעתה גם סתירה ברשב"ם י"ל דכאן נמשך רשב"ם בפסק הלכה אחר אביי דאפשר דסבירא ליה כתו' דהלכה כמו אביי דעבחז"ל ולכך לא סבירא ליה דקנין יש לו קול כמש"ל ולכך השיג אפסק ר"ח ומוקי לי' רק בשטר מתנה והא דלא מוקי לי' בשטר מכר ומשום מוכר שדהו בעדים כו' דלא משמע ליה דנעשה מדעת שניהם או דאזיל לשיטתו דסבירא ליה בעדים צריך לפרש אחריות ועיין מש"ל סי' קי"ו ע"ש אבל לעיל בדף קנ"ז פי' הכל אליבא דר' אסי וכמו שסיי' רשב"ם שם ודלא כאביי דסבירא ליה עבחז"ל הרי דכל מילתו שם אמור לר' אסי דביקש לפרש המשנה אף לר' אסי ולכך מפרש באופן דאי' בי' מוקדם לכ"ע ולר"א מודה רשב"ם לפסק ר"ת דקנין מהני ומשעת קנין אי' לי' קלא בהלואה ובכל השטרות ולק"מ. ולכן אף לענ"ד מסתבר פי' כמ"ש בדברי תו' מכל מקום לדינא אין לזוז מדברי ש"ך דאף במתנה המאוחר פסול כמו בשטר מכר: