אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, י״ג

אבל בשטר מו"מ וכו' כתב הש"ך דרשב"ם פי' דימכור לו שדהו בניסן ע"ת שאם יגיע לו מעות שיחזרנה לו וחזר הוא והחזיר לו מעות בתמוז וכששאל שטר מקנה אמר אירכס' לי' וכאן כ"ע מודים דכותבין שובר דאל"כ לא יחזיר לו שדהו ומה יפסיד לי' כשיכתוב לו שפדוהו בתמוז והם כתבוהו לשטר מכירה שהיה ראוי לכתוב בניסן על תשרי וטען חזרתי ולקחתי ממך השדה והא שטרא עכ"ל והקשה הש"ך ל"ל אירכס לי' אפילו בלי אירכס כיון דצריך לעשות מכירה חדשה מה לו להחזיר שטרו הלא מכל מקום צריך מכירה חדשה ואין זה קושי' לרשב"ם דסבירא ליה הלכתא דאותיות נקני' במסירה לחוד ואם כן יכול להחזיר שטרו ויקנה שדהו כרשב"ג דסבירא ליה חזרה שטר חזרה מתנתו דסבירא ליה אותיות נקני' במסירה ורשב"ם פסק הלכה כן בפרק הספינה וא"ש. אך האיש לדקדק דלמה פי' דבשעת מכירה התנה עמו שאם יחזיר לו מעות דיחזיר לו שדהו ולא פי' כפשוטה דמכר לו בלי תנאי בהחלט גמור רק אח"כ חזר ליקח הימנו וימכור לו ואח"כ יהיה שטר הראשון מאוחר לו וכן פירשו כל המחברים ונר' לומר כמו דאמרינן דלכך שטר הלואה מאוחרים כשרים אף דכותבין שובר משום דיכול ליקח שובר בלי זמן ואם לא לקח איהו דאפסיד אנפשי' ואם כן יש לדקדק אף בשטרי מכר יהיה מאוחרים כשרים וכשחוזר ולוקח הימנו יקח ממנו שטר מכירה בלי זמן כמו בשובר ול"ל דבשלמא המלוה מוכרח ליתן שובר כרצון הלוה דאל"כ לא יפרע אבל המוכר לא ירצה ליתן שטר מכירה סתם דהא ודאי מאן דמוכר לא מכר אלא בשביל דאיצטרך לי' זוזי ואף הוא מוכרח לעשות כרצון הלוקח ולכך מפרש הרשב"ם דאין מוכר שדהו ללוקח ברצון בשביל דאיצטרך לי' זוזי רק מוכרח למכור מפני תנאי שמוכרח להחזירו כשיתן לו מעות ואם כן אין כאן הכרח על המוכר ואדרבה המוכר יחפוש כל עיכובים אפס לא יהיה צריך להחזיר השדה ולכך מי יכריחו ליתן שטר מכירה בלי זמן שלא יהיה יכול לעולם לחזור ולקנות השדה משום אדם כי תמיד יבוא אחר כך בשטר זה. ויתן השטר בזמן והלוקח למען יגיע לשדהו יקבלו ואתא לידי פסידא זהו שנ"ל בישוב דבריו. ואף שהרמב"ן הקשה כן דליקח שובר במכירה בלי זמן ותי' דלוקח זמן משום אחריות י"ל דרשב"ם סבירא ליה דאינו חושש לב"ח כמ"ש התו' בב"ב דף מ"ו ד"ה לוקח כו' ואעפ"י דרשב"ם חולק היינו גבי עדות דאפילו בנגיעה רחוק לא יעיד אבל סבירא ליה ג"כ כתו' דעיקר אחריות הוא משום גזולה וזהו לא שייך כאן דהא מכרה לו ובשביל ב"ח לחוד לא חיישינן לאחריות ולכך לא חשב ליישב כמ"ש הרמב"ן וכ"כ התו' בריש ג"פ ד"ה מקושר שכתבו ע"ש ויותר נר' דקשי' לי' לרשב"ם הא דאמרינן שם בשטרי אקניית' דפי' הרשב"ם שטרי מכר או מתנה דאי לא ידעו יום מתנה או יום מכירה יכתבו יום שכתבו בו השטר הא בשטרי מתנה או מכירה אף מאוחר פסול ועיי' מ"ש לעיל ובסי' רל"ט מ"ש בזה ולכן סבירא ליה לרשב"ם דודאי בסתם שטר מכירה ומתנה ליכא לחוש דבין כך יחזיר ויקחנה מהלוקח ושוב יוציא הלוקח שטר מאוחר דמסתמא יחוש המוכר הואיל והדין כותבי' שטר מאוחר אולי הערים הלוקח לכתוב שטר מאוחר ואולי העדים כתבו שטר מאוחר ולכך חושש מבלי ליקח אם לא בהראות לו השטר וכדומה לסלק עצמו מחשש הנ"ל וזולת זה לא יקחנה וגם איהו אפסיד אנפשי' כששומע שאמר דנאבד שטר מכירה ירגיש בערמה דמי לא משמר שטרו ומוכר מוכרח למכור בשביל זוזי מה שאין כן לוקח יכול ליקח ממקום אחר אבל באופן שכתב הרשב"ם במוכר על תנאי שאם יביא לו מעות שיחזירנה לו וע"כ בהתנה לזמן דאל"כ איך יאכל פירות השדה מעולם דהא ה"ל רבית וכי בכדי לקח השדה וע"כ על זמן שאם יביא לו מעות לשנה או שתי' דבזה ליכא רבי' דה"ל כמשכנת' עיין לקמן סי' ר"ז בש"ע וסמ"ע ס"ק י"א ואם כן לפ"ז ליכא למיחש לערמת הלוקח שיאחר הזמן דא"כ הזמן לפדי' השדה נמשך יותר. וגם ליכא למיחש דעדי' מעצמן יאחרוהו דהא הם מזיקי' ללוקח בזמן הפדי' דנמשך יותר ואם כן תו לא חשש המוכר שהיה מאוחר ולוקח השדה ובאמת היה מאוחר מכל מקום ויפסיד שדהו ואם כן משום לא פלוג פסלוהו לכל שטרי מתנה ומכר המוקדמים אך זה טרם דאמרינן דתקן ר' ספרא לכתוב שובר בלי זמן אבל בתר דתקן אם כן בשלמא בשטרי מכר סתמא איך שייך שובר ואי יתן שטר מכירה בלי זמן הא איתרע אחריות וכדומה דאולי מכרה לאחר ויאמר השני דהוא מוקדם וכמ"ש הרמב"ן אבל בזה דנותן לו שובר דפדה שדהו אם כן מה אחריות יש כאן לחוש אם פדה והחזיר לו שדהו אין כאן מקום לב"ח של הלוקח לגבו' דהא אין לו על השדה רק חוב ומשכנת' ואם נתן לו שובר דפדהו הרי נסתלק שעבודו ואין ללוקח הבא מכח לוקח ראשון שלקח בתנאי או ב"ח הבא מכחו שום טענה בו ושפיר י"ל דכותבין שובר בלי זמן ואם כן הדר הדין לדידן בכל שטרי מאוחר כשר הן בהלואה והן במכר ומתנה ולכך אמרינן לקמן לדידן דאי לא ידע יומא של קנין יכולים לכתוב יום שנעשה הכתיבה אף דהוא מאוחר. והא דחששו בהלואה שיפרע ולא יחוש למאוחר דגם בזה י"ל דרוב שטרי הלואה יש בו ז"פ ואם כן חושב ג"כ מהכ"ת יאוחר זמן שטר ואם כן אף זמן פרעון יומשך והיינו הך ודוק. ויש להרשב"ם ראי' מהא דאמרינן בריש פ' גט פשוט מקושר שכתבו עדיו מתוכו רחב"ג מכשיר שיכול לעשותו פשוט ואמרינן בדף קס"ד הא חוששין דלמא יזיף ופרע ומפיק שטר מאוחר ומשני הגמרא דסבירא ליה אין כותבין שובר וקשה הא סתם אמרינן מקושר וכו' משמע אפילו בשטרי מקח וממכר דהא עיקר גט מקושר ופשוט ילפינן משטרי מקח וממכר דאקח ספר המקנה גלוי וחתום והתם מא"ל אבל לפי' רשב"ם ניחא דבסתם שטרי מו"מ בלי תנאי ליכא למיחש למידי ודוק: