אורים ותומים, תומים · סימן מ״ג, י״ב

מאוחרים כשרים והא דקי"ל לקמן בסי' פ"ה ס"ג דראובן הוציא שטר על שמעון ושמעון הוציא על ראובן מאוחר לז"פ שלו יכול לטעון אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני היה לך לתבוע ממני חובי ואם כן לכאורה קשה איך מאוחרים כשרים הא נפק מני' חורבא דראובן חייב לשמעון באדר לפרוע באייר וניסן נצרך שמעון למעות ולא היה יכול לתבוע מראובן כי לא מטא זימני' ולוה מראובן על שטר ואילו כתבו העדים האמת לא היה כאן שום טענה לראובן לבטל חוב שיש לשמעון כי כאשר לוה לא היה אז זמן פרעון אבל העדים שמאחרים לכתוב עד סיון וכבר כלה ז"פ ואם כן אם יבא שמעון בחובו יאמר הא שטרך דלוית' ממני בסיון ואילו אני חייב לך כיצד לוית ממני ויהיה נלקה בלי משפט. וצ"ל כיון דבלא"ה לזה יש שטר כשר בידו וכל טצדקאו' אנו עושי' כדי לקיים השטר מבלי לבטלו ואם כן הואיל ושטר מאוחר כשר אם יטעון שמעון כן בניסן לויתי ממך רק העדים אחרוהו נאמן דכיון דקי"ל שטרי מאוחרים כשרים והא דבסי' פ"ה איירי בשטר שידוע שנכתב בזמנו דלית בי' דאקני או דהעדים מעידים דלא אחרוהו אבל אם טוען כן דאחרוהו נאמן ומהכ"ת לפסול השטר באומדנ' מה שיש לומר דתרי שטרות כשרים וכה"ג אמרו בשטר שהוזם דאחרוהו ואף זה כיוצ' בו. וגם י"ל בלא"ה לא חששו לדבר שאינו מצוי דאל"כ לפי דקי"ל כותבין שובר איך מאוחרים כשרים כקושי' הגמ' בשילהי ב"ב ואי אין כותבין זמן בשובר ואם כן כל שטרא איתרע דהא אין זה מספיק דאם לוה בניסן ופרע באייר בשובר בעדים בלי זמן והעדים ימותו באייר והם שאחרו השטר עד סיון יגבה ממנו דל"ל דהך שובר מוסב על הך שטר דודאי שובר נכתב מקדם דהא עדי שובר כבר מתו קודם זמנו של שטר ואם כן שטר מאוחר לשובר ועכצ"ל דלא חששו לדבר בלתי מצוי דמיתה לא שכיח. ואם כן אף דלעיל יש לישב כן דלא שכיח דילוה הוא לראובן ויחזור וילוה ממנו ואם יש לראובן מעות פורע ולכך לא חששו שוב מצאתי בחדושי רמב"ן שהקשה קושי' זו דילמא מייתי סהדי ותי' דלא שכיח או דאי טען דבשביל כך נכתב סתמא דלא ידעינן זמן דשטר מהימן ושני תי' עולים להנ"ל ג"כ ובפרט תי' אחרון דאי מצי לטעון על שובר הידוע דנכתב קודם זמן שטר דהא עדים מתי' דהשטר מאוחר ה"ה דמצי לטעון כהנ"ל ופשוט אך אפשר לומר בהך קושי' בשובר דאולי ימותו עדים דהלוה אפסיד אנפשי' דה"ל ליקח שובר מיד המלוה גופי' ותו ליכא למיחש דאם ימות המלוה יהיה נזכר דשטר מאוחר דהא כתבו דהוא המלוה ופשוט: