אורים ותומים, תומים · סימן מ״ב, ה׳

דיד בעל השטר וכו' כתב בתשובת מהר"ם מינץ והביאו הכה"ג דבלשון מסופק והיה שם שבועה והיה ספק אי שבועה קאי על זה או לא פסק דיד בעל השטר על התחתונה עיין תשובת מהר"ם מינץ סי' ט"ז והדבר צ"ע דהא ספק איסורא לחומרא ואיך נאמר כאן על התחתונה ובאמת הרב כה"ג הביא תשוב' רשב"א סי' ט' דפסק להדיא בשטר שהיו מסופקים בו בלשון הואיל וקבלו על עצמן הדבר בחרם ספק חרם להחמיר ועיי' מש"ל בדיני תפיס' דהעליתי בכל דברים שיש בו ספק ממון ואיסור אף דבממון אמרינן ספק לקולא באיסור אמרינן לחומר' ועיין לקמן סי' ע"ג בש"ך ס"ק כ"ד דהעלה אפילו במחלוקת רבוותא אין לומר קים ליה במקום דיש שבועה ומכ"ש בספק בשטר ועוד הא לקמן סי' ע"ג סעיף ט' פסקינן הנשבע לפרוע בר"ח אדר צריך לפרוע ביום ראשון משום דה"ל ספיקא דאיסורא ואילו מחמת לשון השטר ודאי דא"י להוציא רק ביום שני דיד בעל השטר על התחתונה ובפרט דעיקר ר"ח הוא יום שני ומכל מקום מחמת ספק חומר שבועה אמרינן דחייב לקיים שבועתו אם כן ה"ה בזה ואפשר דשם במהר"ם מינץ מיירי דרצה הוא הבעל דין להתיר שבועתו כדמשמע שם רק אין להתירו שלא בפני שכנגדו וע"ש שכתב אם נתן קנס תו לא צריך להתיר בפניו ע"ש. ואם כן בתחלת דבריו מיירי שאם צריך בפניו אם כן כיון דבדיעבד מותר לדעת רוב מחברים אפילו שלא בפניו רק לכתחילה בהא אפשר לומר כיון דיש כאן ספק אין כאן ספק איסור תורה לחומרא דהא בדיעבד מותר וה"ל רק כספקא דרבנן. אבל בלי התרה או במקום דא"א בהתרה נראה ברור דה"ל ספיקא דאסורא לחומרא ואף מהר"ם מינץ מודה רק לענין התרה בפניו והסכמתו בזו י"ל דלא הוי בי' ספק איסורא לחומרא הואיל והוא בדיעבד מותר וצ"ע. מיהו אם הוא טוען ברי לא כך נתכוונתי אף דלשון השטר מסופק פשיטא דאין לנו לכופו בשביל שבועה כיון דהוא טוען ברי וכן נראה נכון וכ"כ הכה"ג וכן אמרו ספק נדרים להחמיר ופירושן להקל: