אורים ותומים, תומים · סימן מ״ב, ג׳

ויש חולקין והכי קי"ל הרב הש"ך בס"ק ג' כתב שהרב לא כיון יפה כי חשב לתלות הך דינא במחלוק' דלקמן בסי' מ"ד דכל שנעשה שלא כתקון חכמים אעפ"י שאין הטעם לפוסלו אי פסול דנחלקו בו הרא"ש ורמב"ן וחשב הרמ"א כי הרא"ש דכתוב בהנ"י דפוסל הוא רבינו אשרי ז"ל ואזיל לשיטתו ואם כן לפי דקי"ל כרמב"ן אף כאן כשר ובאמת הרא"ש המוזכר בנ"י הוא הרשב"ם בפי' המשנה שם בפ' ג"פ פשוט שחתמו עדים מאחוריו פסול ונתן טעם דנעשה שלא כתקון חכמים ואם כן אין זה דומה להך דלקמן סי' מ"ד כי שם לא נזכר להדיא בגמרא דפסול אבל כאן נזכר להדיא במשנה דפסול כמ"ש ולכך הרמב"ן גופי' דסבירא ליה לקמן סי' מ"ד דלא כהרא"ש דכשר מכל מקום בהך דינא כתב בחדושיו לב"ב נראה שאצ"ל פשוט שלא חתמו עדים אלא מאחוריו דודאי פסול דלא חתמו על שטר כלל דכיון דהיה להם לחתום בפנים והם חתמו בחוץ לא העידו על השטר כלל משא"כ במקושר דתקנת חכמים לחתום וכו' עכ"ל נמצא העולה פשוט שכתבו עדים מאחוריו או מהצד אעפ"י שאין טעם לפסול מכל מקום הואיל ולא נעשה כתקנת חכמים פסול לכ"ע עכ"ל ולא דיבר נכונה בעבד ה' במשה מכמה צדדים כי הלא דינו של רמ"א מתחיל' דאם עשה גט מקושר בזה"ז דפסול הוא לקוח מנ"י והעתיק הרמ"א דינו והמעיין בנ"י יראה דגריר אחר דברי הרמב"ן דפי' במשנה פשוט שכתבו עדים מאחוריו דפסול דאצ"ל דלא חתמו עדים כלל בתוכו דהוא ודאי פסול דלא אשטרא קמסהדי דכיון שהיה להם לחתום בפנים והם לא חתמו אלא מבחוץ לא העידו על השטר כלל וכו' אבל נראה דאיירי שהחתים עדים בתוכו והרבה בעדים וחתם מאחוריו ובזה אמרו דהוא פסול משום מוקדם וכן במקושר שהחתים עדים מאחוריו והרבה עדים וחתם בתוכו פסול מפני חשש מאוחר דחוששין לשובר וסיים דיש לי לפרש דטעמא משום קפידא דאי אמר לי' פשוט לאו פשוט הוא ואי אמר ליה מקושר לאו מקושר הוא ורחב"ג מכשיר באומר עשה לי פשוט מפני שיכול לעשותו פשוט עכ"ל ואחר פי' האחר גריר הנ"י ז"ל פשוט שכתבו באתרא דנהיגי בפשוט ומקושר וכתוב לו פשוט כהוגן בעדים בתוכו וכתב נמי עדים מאחוריו כשטר מקושר פסול שהרי אם צוה לו פשוט הא לאו פשוט הוא וכו' וזה הכל כפי' הרמב"ן וע"ז כתב ונראה השתא דלא נהגו במקושר ולא ידעינן ליה היה נראה שלא לפסול אותו דלא שייך קפידא במה דלא ס"ד כלל וכו' ומכל מקום נראה לפסול אותו מדפי' הרא"ש דטעמא דפסול משום דלא נעשה כתקון חכמים וכו' עכ"ל. הרי מבואר באר היטב דלא מיירי הנ"י כלל במקושר דלא חתמו כלל עדים בתוכו דבזה לכ"ע פסול ומה נ"מ לזמנינו או בזמן המוקדם רק איירי דחתמו מתוכו ומאחוריו וכל טעם הפיסול משום קפידא וכאן לא שייך קפידא כלל דאינו עולה ברוח שום איש להקפיד הואיל ולא שכיח. ואם כן הא דכתב רמ"א דאם עשה בזמן הזה שטר מקושר היינו בחתום בתוכו ומאחוריו היש מכשירים סבירא להו דלא שייך קפידא בזה"ז והפוסלים סבירא להו כרשב"ם דפסול מחמת שאינו כתקנת חכמים וזה ברור. ואם כן מה שטען הש"ך דרמב"ן מודה בזה והביא ראיה מחדושיו כנ"ל לא דק כלל דלא מיירי כלל דלא חתמו להעדים כלל בתוכו דזהו מבואר לקמן ריש סי' מ"ה דעדים דחתמו אחוריו פסול וכן בא"ע סי' ק"ל והרמב"ם כתב אינו גט הרי דבטל לגמרי משום דלא על השטר חתמו כלל ולא הגיה הרמ"א כלל רק כאן מיירי דחתמו בתוכו ומאחוריו וכל הטעם פיסול הרמב"ן משום קפידא וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה וזהו לא שייך בזמנינו ומה שטען הש"ך דפסולו מפורש במשנה לפי דעת הרמב"ן אין פסולו במשנה דשם הטעם משום קפידא וזהו לא שייך עכשיו כמו שכתבתי ולא סבירא ליה לרמב"ן כלל טעם פיסול דלא נעשה כתקנת חכמים ז"ל דאזיל לטעמו דסבירא ליה דאין טעם לפוסלו רק משום קפידא סבירא ליה הפיסול וזה לא שייך כאן. ובאמת מ"ש הנ"י דלשיטת רשב"ם פסול גם כן לא נראה דרשב"ם סבירא ליה פי' משנה דכתבו עדים רק מאחוריו ולא בתוכו כלל ולכך פסל ליה הואיל ולא נעשה כתקנת חכמים וכן כתב התוס' שם לחד תי' אבל בחתם גם כן מתוכו לא דיבר הרשב"ם כלל ולא איירי בי' המשנה כלל וכן מבואר ברמב"ן שכתב על כי' שלו דלרשב"ם ולרש"י יש פ' אחרים והיינו דרש"י כתב בגיטין פשוט שחתמו מאחוריו דפסול משום דלא נעשה כתקון חכמים וזהו גם כן פי' רשב"ם והכל איירי דלא חתמו בתוכו כלל ובזו פסול דלא נעשה כתקנמת חז"ל אבל בחתמו מתוכו לא איירי לשיטת הרשב"ם ורש"י רק הרמב"ן הוא דמפרש כן ותלה הטעם משום קפידא וזה לא שייך כלל בזמה"ז ולענ"ד מוכח כן דאם אמרינן דאף דעדים חתמו בתוכו מכל מקום הואיל וחתמו מבחוץ פסול דהוי קפידא אם כן כ"ש בשלא חתמו כלל מבפנים רק מבחוץ והיה ע"מ פסול דגם כן יש קפידא דהוא ביקש פשוט ועשו מקושר ומקושר ליכא דלא נעשה כדין מקושר ולא יגרעו ע"ח בתוכו מן עדי מסירה דמ"ש הא אמרינן דע"ח הן הן ע"מ כמ"ש הר"ן באריכות בגיטין ע"ש. וביש ע"מ מבואר בא"ע סי' ק"ל דכשר ועכצ"ל דבזמנינו לא שייך קפידא כלל וזהו כמעט א"צ לפנים. ואיברא אם לא חתמו בתוכו רק מאחוריו ועשו מקושר רק אין לו בקיאין כ"כ במקושר כמו שנראה שהרמב"ם השמיט כל דין מקושר וכן גט קרח בפ' הזורק ע"ש גם כן יש מקום להכשירו מכל צד ראשון נאמר כתו' ב"ב ד"ה פשוט וכו' דנתנו לחד תי' הטעם דלכך פסול אם פשוט כתבו עדים מאחוריו משום דיעשנו מקושר ויהיה מוקדם וכ"כ שם ע"ב ד"ה ואי איתא כו' ע"ש ולפ"ז אם עשה מקושר בזמנינו אף דלא בקיאין בטיב ועשיית מקושר באופנים ופרושים כמ"ש התו' שם ד"ה תקנו כו' מכל מקום זהו יודעין לעשות בטיב מקושר לכתוב על שנה אחת שתים ואם כן מה פסול יש נהי דאין בקיאין ואין אנו עושים כפי תנאי מקושר מכל מקום מה טעם פסול יש כאן הא ליכא כאן חשש מוקדם דיאמר שכתוב בו שנתחייב שהיה בשנה ראשונה כחוק המקושר דהא באמת כך היה המעשה ואין כאן מוקדם כלל דהא כתבו מקושר ואם כן כתבו שנתיי' במקום שנה. אלא שיש לי מקום עיון בתו' דהא העלו שם בד"ה ואי איתא ס' דרבי קודם דידע דבמקושר שנה מונה שתים מכל מקום הא יודע המשנה דפשוט שכתבו עדים מאחוריו דפסול וכן להפוך. וע"כ ל"ל הטעם משום דהוי מוקדם דהא לא ידע מזה ועכצ"ל דסבירא ליה הטעם כמו שכתבו התו' בתי' שני משום דעבר אתקנת חכמים וכ"כ מהרש"א להדיא ואם כן קשה מנ"ל לתו' לומר טעם אחר מה דסבירא ליה לרבי בס"ד דבס"ד סבירא ליה הטעם משום דלא נעשה כתקנת חכמים אם כן אף במסקנא מנ"ל דחזר בו מסברא זו ואם היה סברא לר' בס"ד אף במסקנא נימא כן. ולכאורה הייתי אומר דסבירא ליה תו' אף רבי בס"ד לא סבירא ליה הטעם משום דעביר אתקנ' חכמים רק סבירא ליה הפי' ברבי משום קפידא וכמש"ל. ורחב"ג המכשיר במקיש' שחתם עדים בתוכו דאין זה כלל קפידא דהרי יכול לעשותו פשוט וזהו לס"ד דאין הבדל בין שנת המקושר לשנת פשוט אבל לבתר דאמרינן דיש הבדל בשנה אחת וקשה קושי' התו' גיטין דף י"ז ד"ה ר"ל דה"ל מאוחר וצ"ל כתי' תו' שם דאין הגירושין חלי' עד זמן של מאוחר. וקשה אם כן מה טעם דרחב"ג הא יש קפידא דא"ל מקושר ול"ל דהא יכול לעשותו פשוט ואין כאן קפידא הא יש כאן קפידא דרצונו לגרש אשתו מיד ובזו לא יהיה מגורשת עד כלות שנה אחת והוא חייב מזונותיה עד כלות שנה ואין לך קפידא יותר מזה דהוא רצונו לגרש אשתו מיד והוא כתב ליה לגרשה בשנה שלאחריו ולכך עכצ"ל דלא מיירי מקפידא כלל רק מגוף פסול ולכך כתבו התו' הטעם משום מוקדם וא"ש. אך עדיין לא נח דעתי בזה דעדיין קשה לפי מ"ש התו' דהך מקושר שיכול לעשותו פשוט קאי גם על גט אשה ומזו הוכיח תו' והרשב"א דמאוחר כשר אם כן קשה לתי' הראשון של תו' דטעמא משום מוקדם מקושר שחתמו מתוכו מה א"ל וכ"ת דה"ל מאוחר הא בגט מאוחר כשר בשלמא בשטר שפיר י"ל כמבואר בגמ' דכותבין שובר ואם כן אתי לידי פסידא אבל בגט מה פסידא יש אף דכותבין שובר ועוד דקשה למה ליה לתו' לומר דפשוט שכתבו עדים מאחוריו דפסול דיעשה מקושר ולזה הצריכו לדחוק ולומר גזרינן שנים אטו שלשה ולא תי' בפשוט דאם פשוט יהיה כשר בחתימ' עדים מאחוריו אם כן כל מקושר יעשה פשוט ויהיה מאוחר ואם כן אם יהיה נפרע בשובר יאמר שטרי מאוחר לשוברך ולכך הוצרכו חכמים לתקן שיהיה פסול. ולכן נראה דודאי לת"ק פשיטא הטעם כפי' הרשב"ם משום דעבר אתקנ' חכמים וכמו דסבירא ליה לרבי קודם שידע דמקושר שנה כותבים לו שתים רק קושי' התו' לרחב"ג דאליביה ל"ל משום דעבר אתקנת החכמים דא"כ מקושר שחתמו מתוכו מא"ל עכ"פ הא עבר תקנת' דרבנן ולכך תי' התו' משום מוקדם ולא מצי למימר הטעם כמ"ש דיעשה מכל מקום פשוט ויהיה מאוחר דמה בכך הא לרחב"ג אין כותבין שובר וגם לא קשה מקושר שכתבו מתוכו מה א"ל דהא באמת לרחב"ג כשר וא"ש ובתי' השני תי' התו' דאף לרחב"ג הטעם משום דעבר אתקנת רבנן ול"ק אם כן מקושר שכתבו מתוכו נמי ולזה הביאו התו' ראי' דפסלינן בחתם מהצד משום שאין נקרא עם הגט ולכך פסלו דה"ל כלא חתמו על הגט ואם כן א"ש בשלמא בפשוט שכתבו מאחוריו שפיר מקרי שאינו כתקחז"ל דהא אינו נקרא עמו אבל אם מקושר כתבו מתוכו כיון שיכול לעשותו פשוט ונקראים עמו לא שייך דאין עשוי כתקנת חכמים ולכך מכשיר ואם כן כל טעם התו' דנתנו הטעם משום מוקדם הוא הכל לרחב"ג ולת"ק פשוט כמ"ש רשב"ם ורש"י בגיטין ודוק. אמנם מדברי רשב"ם נראה פשוט שכתבו מאחוריו דרק פסול לגבות ממשעבדי דלא עשוי כתקחז"ל אבל מכל מקום שטר הוי לענין ב"ח איברא דהרמב"ם בפ"ד מהלכ' גיטין כתב בחתם עדים מאחוריו דאינו גט ומשמע דמהתורה בטל. אך קשה לי אם כן אם מהתורה בטל איך אכשירו חז"ל למקושר ועכצ"ל דכל מקדש וכו' ואפקיעונהו חז"ל לקידושין אם כן קושי' התו' בפ' השולח במקומו ולא שייך תי' התו' כאן דא"כ למה תקנו זמן בגט מקושר ואי דיחפה על בת אחותו אדרבא אם יתן גט מקושר בזמנו פשיטא דיש חיפוי בדינו דהא אפקעי' רבנן לקידושין ואם כן אף דיתן מקושר בזמנו הרי הוא מנוצל ומה לו להקדימו אם יתן מקושר תיכף קדושין בטלים אם כן אין צריך לזמן ואפילו תי' השני של תו' דהיכי דראינו דנתכוין לחיפוי לא מועיל דזהו שייך בנתן גט וביטלו דראינן דכוונתו לחיפוי דאל"כ מה ראה ליתן גט ולבטלו אלא דמתכוון לחיפוי וערמתו לא יועיל אבל כאן מי ירד לתוונא דלבבו אם כיון לחיפוי הוא יתן מקושר כי אסורה לו וממילא הגט מבטל קדושין למפרע. וצ"ל דודאי הרמב"ן תקן זה במתק לשונו דודאי ד"ת אם יחתמו עדים באחורי כתב או בתוכו הכל הוי עדות להעיד רק הואיל וחכמים תקנו שיחתמו בתוך השטר אם כן אם הם יחתמו מאחריו הרי מורה בבירור כי לא חתמו רק לשחוק בעלמא ולא לעדות בשטר דאל"כ ה"ל לחתום בפנים אבל במקושר שעשו חכמים לחתום מאחרי הכתב אם כן הרי חזר הדבר לד"ת דכשר יעידו באיזה אופן שיעידו ויחתמו באיזה אופן וזהו דייק לשון הרמב"ן להדיא דכתב דכיון שהיה להם לחתום בפנים והם לא חתמו אלא מבחוץ לא העידו על מה שכתוב בשטר הרי הדברים כמ"ש דלכך לא העידו הואיל וכך התקנה לחתום מבפנים ולכך סיים אבל במקושר מהני כיון דכך תקנו רבנן על כרחך על מה שכתבו מעידין הרי דהואיל דכך הדין חזר הדבר לדין תורה דמעידים וזה ברור וכך נראה דברי רש"י ור"ן דכתבו בגיטין חתמו עדים מאחוריו דפסול דעברו אתקון חכמים ולא יחלקו ארמב"ם דכתב דאינו גט כלל אלא היא היא דכיון דאין כך תקנות חכמים לא על זה חתמו ואם כן לפ"ז בשטר שנעשה בתורת מקושר רק אין לו בקיאין במקושר עכ"פ לא שייך דעדים לא העידו על מה שבתוך השטר דהא כוונתם היה למקושר. וחזר הדין לדין תורה דלא איתרע על מה דלא חתמו בתוך השטר דהא כוונו למקושר אם כן אין כאן פסול גמור וא"כ על כל פנים אין לנו אלא מה שכתב הרשב"ם דאין גובה ממשעבדי אבל מבני חורין גובה: