אורים ותומים, תומים · סימן מ״ב, ט״ו

מפקינן מיני' הקשה הש"ך דהא לקמן בסי' נ"ד בדינרי' סתם הנכתב בשובר אמרינן דמבטלי כל שטר אפי' באלף דינרין ולמה אמרינן דכאן לא מהני תפיסה ובאמת הב"ח כתב לדעת הה"מ דסתם דינרי' אינו סובל פי' יותר רק משני' אף בשובר לא מצי לטעון ביותר דפרע רק ב' דינרין אכל בש"ע א"א לומר כן ותי' הש"ך דבשובר שאני דהעדים כותבין במתכוון דינרי' סתם כי לא ידעו סך הנזכר בשטר וכתבו סתם לבטל השטר יהיה נכתב באיזה אופן שיהיה עכ"ל ודבריו דחוקי' דא"כ שובר שנכתב ע"ג השטר או שידע מה סכום יש בשטר לא יהיה הלוה יכול לטעון פרעתי רק ב' דינרין. וגם מה בכך דלא ידעו סך הנזכר בשטר יכתבו סתם שטר הנ"ל פרוע. ונראה דבלא"ה יש לדקדק מהא דהקשה תו' בסוף פרק השואל האי מאן דמשאיל לחבירו מרא לרפוק בו פרדסא רפק בי' כל פרדסי' דאית ליה והקשו תו' הא אמרינן ארעא ודיקלי יהיבנן לך אין לו אלא שנים ותי' לחלק בין מכר לשאלה דחוזרת דבמכר אין סברא שמכר כל קרקע' שלו ותי' זו סותר לדין הנ"ל דהא בהלואה י"ל שהלוה הרבה ועוד תי' כי במכר המוכר מוחזק משא"כ כאן השואל נקרא מוחזק כיון שהוא מטלטלין עכ"ל ולתי' זה הסכים הרמב"ן בחדושיו ג"כ וקשה א"כ אי תפוס כאן ג"כ נימא כמו במרא הנ"ל דודאי הך דמר' איירי אפי' בדאית ליה עדי שאלה ועדי ראי' כדמשמע מסתימ' הפוסקים וכן מוכח בתו' פ' המוכר ד"ה ארעתא דהק' דגם בשאלה לא שייך מוחזק ולא חלקו דבקרקע ליכא מגו ובמרא איכא מגו ועוד דהא לא טען ברי ואם כן מה יועיל מגו הא אין טוען אלא מכח הלשון אך צ"ל לתי' זה דיש לחלק בין תפיסה ברשות לתפיסה שלא ברשות ואי קשה הא סתם אמרינן כאן אפי' תפוס וצ"ל כמ"ש לעיל בקונטרס התפיסות דכאן לא שייך תפיס' ברשות דהיכי אפשר דתפיס על שטר מלוה ברשות אי נתנו לו בפרעון מלוה מה מחלוקת' ואי נתן לו בתורת פקדון ושאלה וכדומה או שחייב לו ממקום אחר לא מקרי תפיס ברשות כיון דלא על זה התפיסו וזהו דעת הת"ה עיין לעיל בקונטרס התפיסות דזהו דעתו (ע"ש סי' ס"א ס"ב) ואם כן בשטר הלואה אינו במציאות תפוס ברשות דכל כמה דלא נתנו לו בשביל הלואה לא מיקרי תפוס ברשות ואם נתנו לו בטעות גם כן מיקרי שלא ברשות משא"כ בהך דשאל מרא לרפוק דבא לידו מתחילה ברשות בתורת שאלה והוא רוצה להחזיקה עוד בשאלה מיקרי תופס ברשות כמו מרחץ התפוס ברשות לי"ב חדש והוא דר בו יותר בטענתו דהשכיר לו גם כן חדש עיבור וכמ"ש בס"ק שלפני זה. וא"ש ואם כן גם משובר לק"מ דשובר הא מחזיק במעות שנתן לו להוצאה וטוען כי אין לו בידו כלל כי מה שהיה חייב לו כבר פרע אין לך תופס ברשות יותר מזה דהרי מלוה בא להוציא ממנו מעות שמוחזק בו מקדם מתמול שלשום ולכך מהני תפיסה כמו הך מרא דרפק בי' כל פרדסי'. אך לתי' הראשון דסבירא ליה לחלק בין קרקע שמכר לשאלה קושי' הנ"ל במקומו וכן יש להבין לתי' תו' בב"ב ריש פרק המוכר דף פ"ב ע"ש דתי' לחלק בין ארעת' לפרדיסי וכן כתב הרמב"ן לחלק וקשה אם כן בדינרין מא"ל ולא שייך תי' הנ"ל ולכן נראה דהוא כפי המדה שהתורה נדרשת בו והוא תפסת מרובה לא תפסת ופירשו התו' הטעם דא"כ אין לו סוף וקץ ולכך אני אומר תפסת מועט ואם כן הטעם בזה גם כן דבשלמא במרא לרפוק בו פרדיסי שלו אף דנימא דכיון לכל הפרדסי שיש לו יש לו סוף שאינו יכול לרפוק רק פרדסאות שהיה לו בעת שאלה. ואם כן הדבר ידוע וזה נודע לכל ובפרט דאפי' לשנה אחרת אינו יכול לרפוק בו כמ"ש הש"ע לקמן סי' שמ"א ע"ש ואם כן שפיר אמרינן דתופס מרובה משא"כ בשטר הלואה אם אתה בא לתפוס המרובה אם כן אין לו סוף ואלף אלפים דינרי' וכל הון דעלמא לא יספיק ולכך אמרינן דתפסת מרובה לא תפסת ואין לך רק שני דינרי' תפשת מועט כפי הראוי ע"פ מדת התורה. ובזה מיושב גם כן קושי' הגי"ת הנ"ל מהך דמלוה אמר שלש דכל מה דלא כבר אכל ודאי דלוה מעכב כנודע וכל הספק רק על מה שכבר אכל וזהו יש לו קצבה ולכך אמרינן אולי אתה תופס מרובה ונוטל מרובה האפשר לתפוס משא"כ כאן דאין לדבר סוף אמרינן תפסת המועט ולק"מ. ובהא מפשט ספיקו של הסמ"ע דכתב בשטר שכתב בו סלעין דאינו ונמחוק דלא שייך בי' דמסתמא דעדים כותבים סתם מה דינו בתפיסה ופירושן של דבריו דלא איירי בנמחק סתם דפשיטא דלא יכול לתפוס דא"כ כל אדם ימחוק שטרו דכתוב בי' סלעים שתים ויתפוס משל חבירו בעדים וכמ"ש הש"ך בס"ק כ"ז וכבר מילתו אמורה בבעה"ת שער הנ"ל בשם הרמב"ן רק כל ספקו דנמחק בעדים באונס ולא ידעו העדים כמה היה כתוב בי' ובזה נסתפק וספק עצום הוא לכאורה אבל לפי מ"ש אף זה לא נכנס בגדר הספק דא"כ אין לדבר סוף וכל הון שבעולם לא יספיק ולכך אין אנו תופסי' רק המועט ובלא"ה כבר כתבתי לעיל בקונטרס הספיקות דלא מהני תפיסה בעדים אלא בספק לשון בשטר אבל כאן שאין כאן בשטר לשון מסופק כי נמחק ואם כן איך שייך דיתפוס בעדים והוי כטוען בע"פ אתה חייב לי וכי שייך שיתפוס בעדים ואף זהו כמוהו כי שטרא כמאן דליתא ועיין לעיל בקונטרס הספיקות מה שכתבתי בתופס מספק בדרר' דממונא מה דינו ולכן ברור דלא מהני תפיסה אף בנמחק: