אורים ותומים, תומים · סימן מ״ב, י״א

דלא כי"ח כו' הוא מהרי"ק בסי' ז' דהנדון שם היה באחד שנתפשר עם בני העיר לפרוע מעות צדקה בשוה לפי ב"ב ולא לפי ממון ועכשיו בא פדיון שבוים ונחלקו אי הוא בכלל צדקה או לא ופסק מהרי"ק דיד בעל השטר על התחתונה וצריך לשלם לפי הממון לפ"ש ע"ש וכתב עליו הבדק הבית דהוא נגד כל הנך פוסקים דפסקו בכל הני דאי תפוס לא מפקינן וכ"כ הנ"י בפרק ג"פ דבשובר שכתב דינרין סתם דדעת הר"א דמבטל כל שטר וריטב"א חולק ע"ש. והרב הש"ך בס"ק י"ח חשב לומר דבטלה מחלוקת ואף הריטב"א מודה דאמרינן בשובר ידו על העליונה רק שם טעמו דסתם דינרין פי' שתים ואינו בגדר הספק כלל לומר הממע"ה. ותמהני איך העלים עין מדברי הריטב"א בכתובות דהיה בידו דז"ל הריטב"א בפ' הכותב דף פ"ג ע"ב ואימא מכולא סליק נפקי' אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה (ומזו מביא מהרי"ק גם כן ראי' בתשובה הנ"ל) ור' אשי אמר בנכסייך ולא בפירות וכו' וכתב הריטב"א די"א דר"א לית ליה דאביי דהואיל דהוא דבר של שובר או מחילה לא אמרינן בי' יד ב"ש עה"ת אלא יד ב"ח שבא להוציא עליו הראי' כדאמרינן הרו' שטר הגדול לך ביד פרוע פרוע' משום דידו עה"ת וכן אמרינן היכא דלא נכתב זמן בשובר דמרע לכל שטרא. אבל הריטב"א סבירא ליה דליתא ור"א לא לחלק עם אביי ושאני התם שאין בלשון שובר שום לשון ספק וכן בהך שטר לך ביד פרוע שובר ברור הוא בלי שום ספק דשטר גדול ודאי שטר מקרי ולכך הבא לדחות הלשון עליו הראי' אבל כשיש בלשון השובר שני משמעות הרי הוא מספק אי נמחל החוב יד בעל השובר על התחתונה ויד בעל שטר על עליונה דהחוב ברור וכדאמר אביי הכא וגם ר"א מודה ליה עכ"ל הרי מבואר דלא סבירא ליה לריטב"א טעמו של הש"ך רק סבירא ליה הואיל וספק בשטר עצמו דכתוב לשון דמשמע לתרי אפי לא אמרינן בי' ידו על העליונה כלל. וכן בכל הנך ספיקות המבואר בשולחן ערוך כאן הואיל וספק בשטר עצמו וכמו דאמרינן התם דין ודברים אין לי בנכסייך הואיל והספק בלשון הסילוק אע"ג דאשה מוחזקת בנכסים מכל מקום ידה עה"ת ולכאורה נר' דגם מהרי"ק נמשך אחר זה דגם הוא הביא הך ראי' מהך דאביי דיד בעל השטר עה"ת גבי כותב לאשתו דין ודברי' וכו' והיינו ראי' הריבט"א אלא במהרי"ק באמת קשה לומר שיהיה נמשך אחרי דברי ריטב"א ויחלוק על הני רבוות' כמ"ש הב"י בב"ה ולכך הרב ש"ך תי' דשאני הכא בעובדא דמהרי"ק דטוען שמא. וצ"ל ג"כ דהחוב ברור דהוא חייב לצדקה רק בא לפטור עצמו מכח מחילה אין ספק מוציא מידי ודאי ויפה כתב דאם החיוב ודאי ומחילה ספק אעפ"י ששניהם טוענים ספק בהא לא מהני תפיסה ועיין לקמן סי' ס"ה סס"ג בהגהה ומ"ש שם וכן העליתי לעיל בכמה דוכתי' בקונטרס התפיסות סי' מ"ב ס"ג ע"ש באריכות וכן מה שכתבתי בסי' ק"ל בישוב דברי הרי"ף איברא דבנידון מהרי"ק אני מסופק אי מקרי החוב ודאי דהא נתשרו קודם דבא עסק מגביו' פדיון שבוי' אם כן מעולם לא חל עליו חיוב יותר כי כבר קדמה הפשרה לחיוב. אלא דבאמת בעובדא דמהרי"ק בלא"ה מה בכך דנתפשרו דלא יתן יותר רק כפי החיוב ב"ב ולא כפי חיוב ממון שלו הא אז לא חל עדין חיוב טרם שנשבו ואם כן אף דמחלו לו חלקו המחויב ליתן יותר הא אין אדם מוחל דשלבל"ע כמבואר לקמן סי' ר"ט ס"ד בהג"ה ע"ש וגם אם הם מחלו שבוי' מי מחלו ועכצ"ל דהפשר היה כך דמה שמגיע בחלקו ליתן לצדקה ביותר מהם נתחייבו הם ליתן עבורו דזולת זה לא ידעתי טיב ואופן הפשר שיתקיים ואם כן עליו ליתן רק הוא יתבע אותם שהם נתחייבו לפצות ולסלק מעליו חיובו והרי הוא בעל השט' ויד בעל השט' על התחתונה וזה ברור ופשוט ולק"מ רק הך ראי' דמביא מהרי"ק מהך מילתא דאביי יד בעל השטר וכו' לא משמע כן דהא גוף הדבר ידוע וקשה איך יחלוק מהרי"ק על הנך פוסקים הנ"ל וגם איך לא שת לבו לדברי תו' שם בכתוב' ד"ה ר"א דכתבו דל"ל לר"א יד בעל השטר על התחתונה הרי דר"א חולק ואף דמהרש"א כתב דאין ר"א חולק רק דלא סבירא ליה פה התי' רק סבירא ליה דבנכסייך הדבר מבואר כן הלשון בתו' דחוק וברור דפשט בתו' דלאביי י"ל דגם בזה שנחלקו אי הסילוק היה על דיעבד דאם מכרה שלא יהיה לו דין ודברים אבל לא הרשאהו שתמכור לכתחילה או דהסילוק היה לגמרי יד בעל שטר עה"ת ולכך אמרינן דהסילוק היה רק על אם כבר מכרה ולא תמכור לכתחילה. משא"כ לר"א דל"ל בהא יד בעל שטר עה"ת וא"כ אף היא תמכור תחילה דמה בכך דהלשון בסילוק מסופק הא ידה על העליונה וזהו ברור בכוונת התו'. וא"כ קשה על המהרי"ק איך שם דברי תו' אחר הדלת זכרונם מבלי לישא שמותם על שפתו. וגם בכתוב' דף כ' ד"ה ואוקי וכו' דפי' התו' בשובר דתרי ותרי אמרינן הממע"ה ויד בעל השובר על העליונה ומ"ש דיש ספק לשון בשובר או דנחלקו בהכשר השובר אי פסולים היו או כשרים וכ"כ הגהת הרא"ש ומה שנ"ל דסבירא ליה כריב"ש בתשובה סי' ת"ד דסבירא ליה לאביי דהבעל מקרי מוחזק בנכסי' ואף לשיטת התו' דר"א חולק דס"ל דאין הבעל מוחזק רק האשה קרוי מוחזקת. אבל אילו היה הבעל מוחזק מודה ר"א וצ"ל דוקא לרבנן סבירא ליה לר' אשי הכי דהא האשה נקראת מוחזקת דאל"כ אף רבנן הוה סבירא להו דלא סילק עצמו רק מפירות ולא מפירי פירות הא יד בעל השטר עה"ת אלא דסבירא להו האשה נקראת מוחזקת ולכך משני ר"א בנכסייך אבל לר' יהודה באמת אמרינן דהבעל נקרא מוחזק ולכך יש לו בפירי פירות עד שיפרש ולכך פסקו הרי"ף ורא"ש וטור דאיבעיא דלא איפשט' אי בעינן עד עולם דהבעל זוכה בפירי פירות דיד בעל השטר על התחתונה משום דלר' יהודה עכצ"ל דהבעל נקרא מוחזק ולא נחלק ר' אשי אליבא דר' יהודא והרב ב"ש בא"ע סי' צ"ב צ"ג משמע מדבריו דאף לדידן לר"א לא אמרינן יד בעל שטר עה"ת ולכך אי לא אמר לשון בנכסייך י"ל מכל מילי סילק נפשי' ולפמ"ש צ"ע כי לפי דקי"ל כר"י ואמרינן באיבעיא דלא איפשט' דזוכה הבעל כמ"ש הב"ש גופי' שם ס"ק ט"ו ע"ש ש"מ דלא קאי למסקנא. וסבירא ליה למהרי"ק כמו הבעל עם האשה כן קהל עם יחיד הם מיקרי מוחזק ולא אמרינן קים ליה כלל. ואף דאמרינן לעיל בענין מסים דוקא ה"ה מצות פדיון שבוי' דהוא חוק המלך מלכו של עולם והוטל על בני עיר היינו המסים דלא יהיה מס מלך ב"ו חמור וכו' ולכך שפיר יליף זה מזה ולק"מ: