אורים ותומים, תומים · סימן מ״ב, י׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וכ"ש דאמרינן בשובר כו' הקשה הסמ"ע דגבי מלוה שכתב נאמנות ללוה פסק הרי"ף והטור לקמן סימן ע"א דמכל מקום חייב הלוה להיות נשבע דאמרינן דלא פטרי' רק דלא יהיה המלוה נאמן על השטר ויד בעל השטר על התחתונה והא הלוה מוחזק ומזה השיג על הרמ"א והב"י דלעולם מי שבא בשטר אמרינן בי' ידו על התחתונה והש"ך השיגו ותי' דהתם דל לשטרא הא יתבעו בע"פ והט"ז תי' דלוה לא טען התם ברי שפטרני מן שבועת בע"פ רק נשען על לשון נאמנות הכתוב בשטרו ולכך ידו על התחתונה ודברי שניהם דחוקים דמה בכך דיטעון דל שטרא ואתבענו בע"פ מכל מקום הוא יטעון כתוב בשטר לשון מסופק ואפשר דיש בו פטור לשבועתו ומספיקא לא משביעין ליה והש"ך גופי' העלה בת"כ סי' קכ"ז דאפילו בשבועה יכול לומר קים ליה כהנך רביותא דפטרו משבועה ולא אמרינן דה"ל להוציא ומ"ש זה מזה אף כאן יכול לטעון אולי הלשון נאמנות הוא בכולל אף לפטרני משבועה ומספיקא לא משביעינן ואפי' טועו שמא דהא הוי גבי' תפיסה קודם שנולד הספק ובזו מהני תפיסה אפי' בספק וכמש"ל באריכות בקונטרס התפיסו' ולכן ביותר היה נראה כמש"ל בקונטרס הנ"ל דלמ"ד מגו לאפטורי משבועה לא אמרינן אף בספק משתבע דמה נ"מ בי' אי קושט' הוא ישתבע וגלל כן לא אמרינן ביה מגו אך אין תי' זה מספיק בטור דס"ל ג"כ לקמן סי' ע"א הך דינא והטור סבירא ליה מגו לפטור משבועה אמרינן ושבועה היינו ממון כמ"ש הרא"ש ולכן נראה לומר דהתם רגלי' לדבר דמעיקרא כי נחית להימנותא לא היה רק לפוטרו שלא יהיה נאמן בשטרו אבל לא מהיסת דהא הך נאמנות כתוב בשטר הא מצי המלוה לכבוש שטר ולשורפו ולטעון עליו בע"פ חייב אתה לי מנה השבע וא"כ זה שמסר השטר בנאמנות ליד המלוה ולא לקח זכות של פיטור בידו ש"מ דלא נחית ע"ז הפיטור משבועת תביעת בע"פ. והימניה בשליש דאמרי' הואיל בידו לשרוף מעקרא הימנ' וכן בבעל אומר לפקדון ושליח לגירושין דהרי זו מגורשת דהואיל דהימנ' נחית אדעת' דשליש אף כאן הואיל דהימנ' למלוה בהך שבועה דהרי יכול לכבוש שטר ולתבוע בע"פ אם כן המלוה נאמן דלא הימנ' לכך ולכך צריך לשבועה ובזה לכ"ע חמרי' יד בעל שטר על התחתונה:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.