אורים ותומים, תומים · סימן מ״א, ו׳

אבל שטר מתנה עיין אורים שכתבתי דלדעת הרמב"ן צ"ל דמה דמתחיל' אמר כתבו מסתמא כיון לכל הנך שטרות כיון דלית בי' פסידא ולפ"ז נראה דאם עומד וצווח אין לכתוב בלי הסכמתו דהא בטל לשליחות וה"ל מפי כתבם וכ"כ הרמב"ן בפי' הספינה חוזר בשטר משום דלא ה"ל ספר המקנה והיינו הך דה"ל מפי כתבם ואעפ"י דמהרי"ק בשרש קט"ו כתב דאפילו הלוה עומד וצווח כותבי' לו באמת ראי' שלו שם איני מבין דמביא ראיה מן הך דנמחק דלפי פירוש התו' ורשב"ם מיירי דלוה אינו שם במעמד הב"ד מזו אין ראי' לעומד וצווח דאם אינו שם אמרינן דניח' לו וצווי ראשונה מועיל אבל אם עומד וצווח ומבטל השליח' אפשר דלא יכתבו וכן מה שמביא ראי' ממה דפרכינן בשורף שטרו אי איכא עדים דידעו לכתוב לי' שטרא אחרינא דלמא מיירי דמוחה מלכתוב אין כאן ראי' דסוף כל סוף חייב הלוה לשלם ואם כן לא גרם השורף הפסד ברור דהא מכל מקום חייב הלוה לשלם עפ"י עדים בב"ד אבל באמת אף דראי' שלו יש לדחות מכל מקום בנמחק וכדומה בשורף דב"ד כותבין ודאי דלא איכפת לן במה שמוחה דאלימי מעשה ב"ד ולגבי ב"ד לא שייך לא מפי כתבם ויפה דיבר מהרי"ק אבל שעדים בעצמן יכתבו אי הנותן מוחה פשיטא דלא יכתבו דה"ל מפי כתבם לשיטת הרמב"ן דבטל שליחת' וזה ברור וכן כתב הריטב"א הביאו הסמ"ע ס"ס דאם נקרע שטר מתנה והנותן אומר דנמחל דהולכין עדים אצל ב"ד וכותבים ולא הרשה לעדים לכתוב משום דהנותן מערער ה"ל מפי כתבם: