אורים ותומים, תומים · סימן מ״א, ה׳

שצריך לכתוב שקרעו וכו' הרב הש"ך כתב בשם מהרשד"ם דפי' דאל"כ פסול הוא ר"ל אם לא נקרע באמת פסול הוא דיכול לגבות פעמים ולכך מהראוי לכתוב בשטר דבר שפיסול השטר תלוי בו אבל באמת אם לא נכתב מ"מ כשר דחזקה שעשו ב"ד כהוגן ולא חיישינן לב"ד טועים ע"ש ודברים אלו אמורים ג"כ בתשובת מהרי"ן לב וכל דבריהם מחוסר הבנה דהא להדיא אמרינן שם בדף הנ"ל בגמרא כל טירפא דלא כתב בי' קרענ' לשטרא לאו טירפא ומה"ט דשמא יקח בב' ב"ד שני טירפו' וכן באדרכת' אי לא כתוב בי' קרענ' לטירפ' לאו טירפא וממנו למד הרמ"ה דינו כמבואר להדיא בבע"ת שער נ"ד ע"ש וצ"ל כמ"ש הסמ"ע דודאי לב"ד טועין בדין לא חיישינן אבל לשכחה יש לחוש דהא זה מצוי בראשי חכמים ונבוני מדע ולכך חיישינן דאולי שכחו ואין זה טעות בחיקם ולכך אי לא נכתב פסול ודברי הגאונים הנ"ל צל"ע. והקשה הב"ח לפי דקי"ל כותבין שובר אם כן אף דלא נקרע בבית דין כשר כשיבא פעם אחת לגבות יקח הלוה שובר ולגבי הלואה לא שייך שובר לגבי לקוח' ליכא ותי' כל היכי דאפשר לתקן תחילה לא סמכינן אשובר דיצטרך זה לשמור שוברו ואי יאבדנו יפסיד עכ"ל והש"ך בס"ק י"ב דחה תי' זה איך קאמר כאן דאי לא נקרע פסול אפילו דיעבד הא יש לו תקנה בכתיבת שובר והש"ך ביקש לתרץ בדבר שאין בו ממש כאשר אכתוב לקמן ובאמת דברי הב"ח נכונים דכיון דמתחילה התקנה על בית דין המקיימים לקרוע לשטר דאל"כ הם גורמים לכתחילה ליקח שובר וזהו לא עבדינן לכתחילה וא"כ אם הם עשו קיום ולא קרעו השטר פשיטא דפסול גמור דיש לחוש לאחר שעשו לו ב"ד קיום הזה ילך בעדי מחיקה לבית דין אחר ושם יקרעו השטר ויכתבו כן בתוך שטר הקיום וכתורה יעשו וילך לטרוף ראשון בשטר זה השני והלוה בראותו שיש כאן קיום ונאמר בו שנקרע הראשון אם כן תו ליכא למיחש דילמא יש עוד שטר כזה בידו דאיך אפשר דחזקה על בית דין שעשו כהוגן ואילו היה בית דין אחר עושין לו שטר בלי ספק שהיה קורעי' השטר דכך שורת הדין לעשות ואם כן א"א בשני שטרות ולכך יפרע בטח ולא יקח שובר כמ"ש הבית יוסף לקמן סעיף ג' ועיין ש"ך סעיף קטן י"א ואחר כך יבא בשטר זה דלא כתוב בי' דקרע למגבי ומה יהני אז שובר דכבר נגבה פעמים ולכך בדיעבד פסול וצריך קריעה דוקא וליכא חשש ונכון הוא. אך יש להקשות דבשלמא אם אמרינן כדעת האומרים בקיום מחק הלזה די בעדים אחרים מעידים שראו שטר שחתו' עדים פלוני ופלוני ועמדו על הבירור שכך וכך נאמר בשטר הנ"ל בלי פקפוק שפיר יש לחוש דיבא בכת א' עדים כזה לב"ד פלוני וכת אחרת לבית דין אחרת וכן טובי אבל לפי דעת הרשב"ם ורמב"ם ותו' ב"ב הנ"ל שהבאתי לעיל דאין אלו לבד יכולים לקיים כי אם בצירוף עדי שטר דמעידים בגוף הלואה כנ"ל באריכות אם כן מה מקום חשש יש כאן אם יבא לבית דין אחר גם שם יצטרך להביא עדי שטר ואף הם יאמרו שכבר עמד בב"ד הראשון וליכא חששא והרמ"ה דכתב הך דינא אפשר סבירא ליה כדעת הטור וסייעתו כנ"ל ולכך המחבר דנמשך אחר דעת הרמב"ם כנ"ל אין זה לכאורה מקום לדין זה וצ"ל לאו דוקא עדי שטר עצמן רק אפילו עדים אחרים שהיו במעמד הלואה הנ"ל וכתיבת השטר אף הם יכולים להעיד שראו המלוה וכתיבת שטר דהא בדבריהם בלא"ה אינו נעשה רק מלוה ע"פ כהנ"ל ואם כו יש לחוש שהיו במעמד הלואה כמה עדים ויבא בכת א' לב"ד אחד וכת ב' לב"ד ב' ולפ"ז לשיטה זו אם העידו שלא היה במעמד הלואה רק הם כדלקמן בסי' קי"ו ע"ש א"צ למקרע כלל וצ"ע דלא הביאו המחבר ולכך נר' דהשמיטו רבים מחברים דינו של רמ"ה כמ"ש מהרי"ן לב דיש לתמוה על השמטה משארי מחברים ולפמ"ש אין דין זה שוה לכל דעת הפוסקים: