אורים ותומים, תומים · סימן מ״א, ז׳

שטר מתנה כו' וה"ה שטר מכר שאין בו אחריות כן מבואר שם בגמרא וי"ל לפי' התו' דלכך עדים שעשו שליחתן לא יחזרו לעשות משום דדמי למוקדם ואתו לכתוב מוקדם כמש"ל בישוב תשובת הרא"ש א"כ במכר ומתנה שלא באחריות איך מותרים לכתוב דילמא אתו לכתוב מוקדם אי המתנה ומכירה נעשה בניסן ולא נכתב אז השטר וכתבו הם בתשרי שטר ויכתבו זמנו בניסן ואין לומר מה נ"מ הא אין בו אחריות וגוף הדבר אמת דזה אינו דטובא נ"מ בו ולפי דקי"ל בב"ב דף מ"ב שלשה לקוח' מצטרפין ודוקא בשטר דקלא אית ליה ואם כן הרי דאכלו ראובן שנה ראשונה ושניה בשמיטה ושנה שלישית עד ניסן ובניסן מכרה נשמעון ושמעון אכל בשדה עד תשרי שנה שלישית והמכירה היה בלי שטר ואם כן אין כאן חזקה דיטעון המערער הואיל ולא אכלת כל שלשה שנים רק ב' שנים ומחצה וזה חצי שנה לא רציתי למחות דאין כאן אכילה ג' שנים רצופים כמ"ש רשב"ם שם ואי דשמעון בא מכחך זה לא ידעתי דהא לא היה בשטר ולית ליה קלא ואם כן הדין עם המערער אבל עכשיו דהעדים יקדימו לכתוב השטר מניסן אם כן יפסיד המערער דהרי זה יראה שטרו דהיה אוכל בקנין שטר וקלא אית ליה והוי כאילו אכל ראובן ג"ש רצופים וה"ל למחות דהא מניסן ואילך קנאו בשטר והרי בהקדמת שטר מפסידי' למערער בהיזק ברור וכמו כן להיפוך לפי דאמרינן שם אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני הלוקח שנה הרי זה חזקה ופריך הגמרא אין לך מחאה גדולה מזו שמכר שדהו ופי' התו' דוקא שמכר בשטר אבל בלי שטר לא קרוי' מחאה דלא שמע בי' ועיין לקמן סי' קמ"ו ע"ש ולפ"ז הוא דאכל בפני המוכר ב' שנים ומחצה ובפני לוקח שלקח שדה בניסן בלי שטר חצי שנה ואחר כך לא נזהר בשטרו כי לא שמע מחאה והמכירה לא היה בגדר מחאה כיון דמכרה בלי שטר ועכשיו דעדים יקדימו לכתוב השטר מניסן אם כן הרי כאן מחאה שמכר תוך שלש שנים לאכילתו בשטר וה"ל להזהר בשטרו כנ"ל ומפסיד המחזיק שלא במשפט וכדין ואם כן אסור לכתוב מוקדם אפילו בלי אחריות ואם כן עדיין הקושי' במקומו איך יעשו שליחתן דיטעו לכתוב מוקדם וי"ל בדוחק וצ"ע. ואולי י"ל דבאמת הא דכותבין עשרה שטרות היינו הכל ביומ' כתבינן אפילו כמה שטרות ומוסרים ללוקח שאם אבד אחד יהיה לו שני לראי' ואם כן ליכא מוקדם והא דפריך הגמרא עדים שעשו שליחתן וכו' ופי' התוס' דה"ל מוקדם היינו בס"ד דאיירי בשטר שיש בו אחריות ואם כן איירי באבד ונשרף כמ"ש התו' שם וכותבין מזמן ראשון ואם כן שפיר פריך ה"ל מוקדם אבל למה דמשני בשטרות שאין בו אחריות שפיר י"ל בו ביום וצ"ע בפוסקים או י"ל כי אית ליה לשטר קלא היינו באחריות דמפקי קלא להזהיר הלקוח' אבל שלא באחריות לית ליה קלא וצ"ע: