אורים ותומים, תומים · סימן מ״א, ד׳

ואם כתבו והזקקנו וכו' הסמ"מ בס"ק יו"ד כתב כך אם העדים שחתמו על השטר הם המעידים צריך הב"ד לחקור לכל א' בפ"ע ולראות אם דבריהם מכוונים כמ"ש בסי' כ"ח ואם כתב בו והזקקנו אמרינן דמסתמא היו חוקרים ואי לאו צריך חקירה חדשה ואז מועיל לענין לגבות בו ממשעבדי וכן אם עדים אחרים מעידים על כתיבה וחתימה של עדים בעינן דו"ח על כל מה שכתוב בשטר כיון שאין השטר לפנינו וכתב שכן דעת הטור ובע"ת עכ"ל ולענ"ד נראה דודאי אם עדי שטר בעצמן מעידים מה שייך דו"ח הא לשיטת הרמב"ם צריכים לזכור כל העדות כשמעידים על כת"י ופשיטא דצריכים להעיד על כל פרטי עדות ומה ענין זה לדו"ח הנזכר בסי' כ"ח ואם אין עדי שטר מעידים רק עדים אחרים על כת"י עדים דכתב הסמ"ע דבעי דו"ח ולענ"ד נראה כי דעת התו' ורשב"ם ורמב"ם בנמחק לא סמכינין על עדים אחרים המקיימים חת"י אם לא שבאים העדים בעצמן ומעידים על גוף הלואה דכך היה הלואה רק לא ידעו אי השטר נמחק. דז"ל התו' שם ד"ה מעמיד עליו נראה שמועיל לענין זה שעושין אותו מלוה בשטר דבשביל החתומים הבאים אחר כן לא היה אלא מלוה ע"פ וכו' עכ"ל ואילו ס"ל להתו' דאם עדים אחרים מעידים שהכירו החתימות שהוא כת"י עדים השטר מקוים מה מקום לכל דברי התו' הא מועיל אפי' עדי שטר מתו והלכו למד"ה או שכחו דמ"מ ע"י עדים הללו שראו השטר ונמחק הרי זה גובה אלא ודאי דס"ל לתו' כמו שפי' רשב"ם אם כתבו ונזדקקנו וכו' שעמדו ב"ד המקיימי' וחקרו עדים החתומים בו להעיד ונמצא דבריהם מכוונים גובה וכו' ואם לאו צריך להביא ראי' על הזמן וסכום מעות ועל כל מה שהיה כתוב בשטר עכ"ל הרי דמפרש הכל על אותן עדים שכתבו שטר ולח פי' דבר באם ליתו להנך עדים רק עדים אחרים ראו השטר והכירו החתימות אלא ברור דס"ל לרשב"ם אילו סגי במה שעדים אחרים מעידים ענין השטר ומכירים חתימת העדים א"כ מה צורך נזדקקנו דע"כ אמרו ענין שטר דהרי הב"ד כותבים שאמרו ענין שטר ודו"ח בזו מה טיבה כיון שאמרו היטיב מה כתוב בי' וכמ"ש המ"מ וכי לא יעשו הב"ד כהלכה לחקור כפי הראוי ואם לא אמרו שמכירים חתימת עדים א"כ כל קיום הלזה ללא צורך דהא אי אפשר לקיימו לעולם דלדעת הרשב"ם כבר נמחק והלך ואף דיבואו עדי שטר ויעידו דכך כתבו שטר בממ"נ לענין מלוה ע"פ עדותם לבד מספיק ולעשותו מלוה בשטר א"א דאולי נפרע וזהו השטר שנמחק מזויף כי אין כאן קיום וא"כ בכדי כתבו הב"ד כל הקיום ללא יועיל כלל ובס' בני שמואל ביקש לפרש כן ודבריו מופרכים כמ"ש לכן ס"ל לרשב"ם דעדים אחרים לבד א"י להעיד או דחשבינן דאמרו בדדמי כיון שנאבד השטר או דה"ל עד מפי עד כמש"ל בדברי הר"י והרז"ה רק דאם הם ראו והכירו החתימות ונמחק ואח"כ באו עדי השטר והעידו שכך נכתב מאתם שטר א"כ אמרינן גוף העדות מעידים הם רק שלא יהיה נאמן לומר פרעתי בזו סמכינן על אחרים שראו השטר והכירו החתימות וא"כ משוי לי' חזקה דשטרך בידי מה בעי והרי הם רק סניף לגוף העדות שלא יכול לומר פרעתי ובסברא וסניף כל דהו אמרינן דלא פרע דהא הם מעידים דלא החזיר לו שטר ושטרו היה ביד המלוה וזהו לא הוי עד מפי עד כי זהו עדות שראהו ועל הלואה הא יש עדים אחרים עדי שטר ולא שייך כאן עד מפי עד כי אין מעידים על הלואה רק שלא החזיר השטר והיה בידו ונמחק אצנו. וזה ברור ונכון וא"כ תרתי בעינן ולכך אם כתבו והזדקקנו אמרינן דכבר קבלו גם העדות מפי עדי שטר אבל אם לא כתבו כן אמרינן דכתבו כן שמעידים על הקיום ומחק מ"מ צריך עדי שטר או עדים אחרים שהיו בעת הלואה וכתיבת שטר דלא יהיה עד מפי עד וקיום הנ"ל מועיל דלא יוכל לומר פרעתי והחזרת לי שטרך וכדומה וא"ש. ולכך כתבו התו' דאעפ"י דלא סגי דבעינן ג"כ עדי שער מ"מ מועיל עדי מחיקה וקיום לעשותו מלוה בשטר שלא יוכל לומר פרעתי כנ"ל ודברי התו' ורשב"ם ברורים והב"ח האריך בזה ודבריו מבלבלי' עין הקורא ע"ש והדברים נכונים כמ"ש. וכ"כ המ"מ בדעת הרמב"ם שכתב ענין עדים שראו שטר הנמחק וכתב ובכל זה אין אנו צריכים לעדי השטר כלל ולפיכך אם כתבו הב"ד שעדי שטר באו לפניהם וחקרום ונמצאו עדותן מכוונת גובה וא"צ להביא ראיה כלל וכו' ואם לאו צריך להביא ראיה שהרי זה כשטר הראשון שלא היה מקוים ויכול לטעון להד"ם עכ"ל הרי דעדים אחרים מקיימים השטר ומ"מ צריך להביא עדים ראשונים להעיד והוא הטעם כמש"ל בדברי תו' ורשב"ם אמנם יש חולקים כי דעת הריטב"א כפמ"ש הנ"י דאם הם מכירים החתימות סגי ולא הוי עד מפי עד שהרי הם מעידים כאילו נתברר להם שזה חייב וכתב זה בשם מורו ונראה שהוא דעת הרשב"א בב"ק שהבאתי בריש סי' דכתב להדיא בנשרף שטרו דא"צ לעדי שטר ולא קיום ב"ד רק הם יכולים לכתוב שטר אחר וכן דעת התו' בב"ק שם וכתוב' דף י"ט דבנמחק הם יכולים להעיד ולא הוי עד מפי עד כלל וא"צ לעדות של עדי שטר וכן העליתי לעיל לשיטת ר"י אם מעידים בעוד רישומו ניכר דהוי רק גלוי מלתא בעלמא וכ"כ הטור לקמן בסי' שפ"ו בנשרף דעדים עושים לו קיום ולא הזכיר כלל דבעי צירוף לאותן עדים שחתמו השטר דלא יהיה עד מפי עד ולשיטתם יש להבין מה הפי' של נזדקקנו וכו' ומה הראיה שיביא כיון שאמרו שכת"י עדים הוא וכמש"ל דאם לא אמרו כן בלא"ה כל הקיום ללא תועלת כלל ולכן נראה ברור דס"ל כמ"ש הרמב"ן בחדושיו לב"ב דאין משמעות הגמ' דהעדים מעתיקין אות באות כמ"ש בשטר רק הם אומרים לב"ד ראינו שטר שנמחק אשר משמעותו שראובן חייב לשמעון כך וכך וכל עניני השטר ולכך תמה הרמב"ן שמא היה בו לשונות סתומים שאין העדים בקיאים בהם ע"ש ולכך צריכין ב"ד לחקור היטיב לעדים אי לא טעו במשמעות השטר ואולי לא נתפרש להם על בורי' טיב השטר ובקל יתחלף המובן ולכך צריכה דרישה היטב איך כתבו בו באיזה תנאי ואיזה לשון וכל מה שנר' לבית דין לברר הספק שלא יכול להיות דטעו העדים במובן השטר וכדומה וזהו אומרם אם כתוב ונזדקקנו א"צ יותר כי כבר עמדו על חקירה אבל זולת זה צריך ראיה על השטר דהיינו עדים שיעידו באר היטב לברר הספק כי על אלו שאמרו אין אנו סומכים הואיל וב"ד לא כתבו ונזדקקנו מסתמא לא ביררו דבריהם כל הצורך ויש לחוש לטעות במובן ולכך צריך ראיה אחרת הא אם העתיקו השטר אות באות ודאי דמועיל רק מזה לא איירי כמ"ש הרמב"ן. והט"ז כתב דהטור ס"ל דצריך ג"כ עדי שטר ולא מועיל עדי קיום ולהרמב"ם א"צ וזה אינו: