אורים ותומים, תומים · סימן מ״א, י״א

שנשרף כו' עיין אורי' מ"ש בשם רי"ו ומ"ש הש"ך עליו ונכון הוא איברא דלכאורה יש להק' אם כן מאי פריך בב"ק בשורף שטר אי איכא עדים ליכתוב שטר' אחריני ואי דליכא מנא ידעו מה קושי' דילמא מיירי בעדי שטר הן עדי שריפה ואין זוכרין מה היה כתוב בשטר והשטר מקוים ולכך אילו לא נשרף היה גובה מהלוה אף דאין עדים זוכרין דכת"י יוצא ממ"א אבל עכשיו דנשרף א"א לגבות מהלוה וא"כ הוא הפסידו וחייב למאן דדאין ד"ג וצ"ל כמש"ל בסי' מ"ו ולעיל סי' כ"ח דודאי אילו אנו יודעים בבירור דאין עדים זוכרים העדות אף בכת"י יוצא ממקום אחר היה השטר נפסל רק דלא מהימנו בכת"י יוצא ממ"א ולאו כל כמיני' לבטל השטר משא"כ עכשיו דנשרף והם מעידים על השריפה דיש להם מגו דשתקו הם נאמנים דלא היו זוכרים וא"כ איגלאי מילתא למפרע הפסול ובטל היה מעיקר' רק לולי שנשרף היה גובה בשטר פסול כי הב"ד לא היו מאמינים ועכשיו נתברר האמת וא"כ אין לחייב השורף כי יאמר מה אפסדתי שטר בטל הייתי שורף ומה בכך שהיה גובה אותו שלא כדין הא עכשיו נגלה דלא כדין היה נגבה וכצ"ל אף לשיטת החולקים דדילמא מיירי דעדי שריפה היו עדי שטר ואמרו אנוסי' מחמת נפשות או קרובים וכדומה דכל זמן שהיה השטר קיים ומקוים אינם נאמנים אבל עכשיו דנשרף ואין כאן עדים זולתם נאמנים ונפטר הלוה והשורף גרם לו היזק דאם היה השטר קיים לא יהיו נאמנים וצ"ל כנ"ל דא"כ הם מעידים דשטר באמת היה פסול רק דמקדם לא היו נאמנים אין כאן חיוב על השורף כלל וכן י"ל ברמב"ם דאם אין זוכרין היינו פסול בגוף השטר כמו אנוסים וקרובים היינו. אלא דקשה עדיין מה פריך דילמא איירי שראובן היה לו שטר מקוים על שמעון ויעקב שורפו והיו עדי שריפה קרובים לשמעון וא"כ א"א לראובן לגבות משמעון עפ"י עדותן דהא המה קרובים לשמעון אבל נגד יעקב השורף נאמנים דהיה לראובן שטר על שמעון מקוים ואם כן מחויב יעקב לשלם מדיני דגרמי ואין לדחות בלא"ה משני שפיר במאמינו דהא המהרי"ק שורש קי"ו ויתר מחברים דייקו מהך קו' כדומה ולמדו שארי דינים וצ"ע: