אורים ותומים, תומים · סימן מ״א, י׳

אא"כ מעידים שנשרף הנה הש"ך יצא לדון בדבר חדש דאף דאיכא עדי שריפה וכותבין שטר חדש כותבין מזמן שני אם לא דליכא רק כת א' היודעים משריפה דאל"כ דילמא מביא עדי שריפה בב"ד זה וכת א' בב"ד אחר ואי דכותבין שובר דלמא יעשה קנוני' להפסיד ללקוחות ויכבוש שוברו ודבריו בלתי מובני' א"כ למה ליה לגמרא לומר גבי לקוח' במו"מ דלכך לא מהני שובר דשוב' גבי לקוחות ליכא הא יש לחוש דיכבוש השובר ויעשה קנוני' ועוד מה פריך הגמרא בשורף שטר אי דאיכא עדים נכתוב לי' שטר' אחרינ' דילמא יש כאן עדים רבים ואם כן אין לכתוב רק מזמן שני ואם כן יצא נקי דקדמהו חובות מוקדמין ואילו היה לו שטר ראשון היה הוא המוקדם ולכך צריך לשלם וע"ז רמזו התו' ב"ב דף ק"ע ד"ה הלכה דכתבו מהך דשורף מוכח דכותבין מזמן ראשון והיינו כמ"ש. ואם ניחוש כזה אם כן בפרעון השטר לא נחזור ללוה בלתי קרוע דאולי יעשה קנוני' ויחזירו למלוה לגבות בו מן לקוחות ולכן לדבר זה אין לו שורש: