אורים ותומים, תומים · סימן מ׳, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

חתמו והעידו כו' ונתן המ"מ הטעם משום דזולת זה לית ליה קלא משמע לגבי גט נשים וכדומה או לגבות מב"ח דלא שייך טעמא דקלא א"צ לזה ונראה ראיה מדאמרינן בפ' השולח דר"ג התקין דעדים חותמים בגט מפני תיקון עולם דזימנין דמייתי ע"מ או הלכו למד"ה וק' מקודם תקנת ר"ג דהכשירו בע"מ הא לשיטת הגאונים הנ"ל הא היה הם צריכי' לחתום דכך נמסר בפניהם ואם כן מה חשש יש דימותו או ילכו למד"ה הא כבר חתמו והעידו דנמסר בפניהם ועכצ"ל דבגט א"צ זה ואין להקשות בשארי שטרות למ"ד דע"מ כרתי רק סמכינן דמסתמא אם עדים חתומים מסתמא היה עידי מסיר' איך אפשר דהיה ע"מ דנחזי אנן אם כתבו והעידו על מסירתם או לא וד"ל דהנך רבוות' סבירא להו כדעת אף ע"ח כרתי לר"א אבל לחולקים ליתא לדינם ולכן נראה דאם הם הן ע"ח והן ע"מ א"צ לכתוב דהא הם המוציאים קול ותרתי ל"ל ולכך סמכינן דאמרינן הן היו ע"ח וכן מוכח מכתובות דף צ"ד בשמואל דסבירא ליה שודא דדיינא הואיל וע"מ כרתי וקשה הא לא כתבו שנמסר בפניהם ועוד הא לא כתבו שעות כלל ואין מוכח מתוך ע"מ כמו שאינו מוכח מן ע"ח וכמ"ש ועכצ"ל דלענין גוף הקנין א"צ כתיבה כלל ודוק:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.