אורים ותומים, תומים · סימן מ׳, ג׳

או שכ' לו כו' הנה המרדכי הובא בהגה"א כת' לפי' רש"י דפי' בשלא חתם תימא במאי משתעבד לימא משטה אני בך וכו' הלכך פי' ר"ת דכל הסוגי' דמודה דלא חייב לו כלום ובא להתחייב ודקאמר מנה בשטר היינו שחתם שטר גמור להתחייב בו אעפ"י דלא היה חייב וכו' עכ"ל ומזה רצה הב"ח ללמוד הא לא חתם בשטר אע"פ שמסרו בעדים לפי' ר"ת אינו כלום דהא זה הדחק שלחצו לזוז מפי' רש"י כנראה במרדכי ע"ש והש"ך השיגו דמהכ"ת לפי דקי"ל ע"מ כרתי ומסרו בפ"ע אפילו לא חתם עליו ואפילו אינו כת"י כלל אם הוא רק כתב שא"י לזייף הרי הוא שטר גמור לגבות ממשעבדי ומ"ש המרדכי ריש לתמוה ברש"י דלטעון משטה אף דהוי ע"מ צ"ל דוודאי רש"י קאי אליבי' דר"מ דאמר ע"ח כרתי דלר"א פשיטא דהוי שטר מעלי' ואם כן לשיטת ר"מ שפיר הקשו אך זהו דוחק דיהיה כל מחלוקת ר"ל ור"י אליבי' דר"מ אבל אליבי' דר"א מודה ר"ל דכשר אם כן מ"פ מכל הנך משנה לימא הא מני ר"א היא וא"ל דמה קמ"ל דטובא קמ"ל דע"מ מהני ולא מצי למימר משטה אני וגם יהיה כל מחלוקת ר"ל ור"י שלא אליבא דהלכתא דהא קיי"ל כר"א ובסוף ב"ב הוחזק כת"י בב"ד מהו וכו' משמע דסבירא ליה לר"י ע"מ כרתי בשטרות ועיין בחדושי רשב"א לגיטין ועוד מה כל החרדה שהחריד הגמרא כתנאי בערב לאחר חיתום שטרות כו' הא בלא"ה תנאי היא ר"א דלא סבירא ליה כר"ל ואם כן אי ר' ישמעאל לא סבירא ליה כר"ל היינו דסבירא ליה כר"א ומה קו' אלא דוודאי זהו ליתא ובאמת כבר עמדו התו' בזה בשמעתי' הנ"ל ד"ה אליבא וכו' דכתבו וא"ת אמאי לא הוי שיעבוד בזה השטר בע"מ וי"ל דלא חשיב האי שטר לאשתעבודי בי' כיון דלא כתב בי' שם הערב אלא כתיבתו לא חשוב לאשתעבודי בי' עכ"ל והן הן סדברים במחלוקת ר"י ור"ל דכיון דכ' חייב אני לך ולא נזכר שם המתחייב אף דניכר מתוך כת"י אין לזה תורת שטר גמור ולכך סבירא ליה לר"ל דלא מתחייב כלל אפילו בע"מ ור"י סבירא ליה דמ"מ מועיל והא דלא העמידו תו' דבריהם תיכף לעיל במחלוקת ר"ל ור"י תיפוק לי' דהוי ע"מ הוא דסבירא להו לתו' הך תי' רק הא דהק' כן בערב משום דקשי' לי' קו' הב' דא"כ מגרע גרע אף קודם חיתום שטרות נמי ופשוט כדרך התו' דחד קושי' בחברתה שייך כשלהבת בגחלת קשורה וכן משמע שם במהרש"א דכל הטעם דהוי לשון גרוע (ובזו דסבירא ליה דר"י ור"ל פליגי בין לר"מ בין לר"א ולא נחתו בזה בפלוגתא דר"מ ור"א יש ליישב לרש"י דאמר מאי לאו בכה"ג המשנה דאיירי בדרך הודא' שפסק לה לבתה מזונות ה' שנים ולר"י מהני אבל לר"ל קשי' ע"ש במהרש"א וקשה אם כן למה נזוני' מנכסים משועבדים דל"ל כמ"ש תו' דאית ליה קלא כמו במכר דהא רש"י בגיטין דף נ"א ד"ה קצובי' לא סבירא ליה כן וע"ש בתו' וכי נימא דתנא דמשנה סבירא ליה מע"פ גובה ממשעבדי דהא לר"י ור"ל דסבירא להו כתובי' מוכח דס"ל מע"פ אין גובה ממשעבדי ועכצ"ל דאף דהוא לשון גרוע מכל מקום גובה ממשעבדי וק' אם כן ערב לאחר חיתום שטרות למה לא יגבה ממשעבדי דהוא ג"כ לשון גרוע כמו במשנה וגם ק' לס"ד דלא ידע מהך תי' דשטרי פסיקת' וסבירא ליה דבעינן כתיבה דוקא א"כ הא דתניא בברייתא חמשה גובי' מן משוחררי' הפוסק לזון בת אשתו איך מתוקמי בלי כתיבה הא לא מתחייב כלל לס"ד ובכותב הא גובה ממשעבדי ודוחק לומר דאמרי' ר"מ סבירא ליה בזה כר"י בגיטין דף נ"א דסבירא ליה בעינן קצובי' ושם ה"ל אינו קצוב אבל לפי הנ"ל ניחא דודאי לר"א דסבירא ליה ע"מ כרתי פשיטא דגובה ממשעבדי ואי דהוי לשון גרוע מה בכך דלר"י אין נ"מ בלשון גרוע אבל הך ערב כו' אתי' כר"מ דסבירא ליה ע"ח כרתי רק הואיל ומסרו בעדים ה"ל הודא' דלא מצי למימר משטה אני אף דזהו לשון גרוע ומכל מקום אין כאן שיעבוד כלל דליכא ע"ח לשווי' שטר לגבות ממשעבדי והוי כמו כת"י דלא גבה משעבדי וא"ש וכן הך חמשה גובה מן משוחררי' ר"מ היא כנודע ולק"מ אך לפ"ז יש להבין לפי דהעלו תוס' בתרתי פליגי ופליגי בשעבוד לר"מ דסבירא ליה ע"מ לא משווי' שטרא כלל אם כן הרי הן הדברים כמו בע"פ דהא ע"מ לא משווי' שטרא כלל אם כן במה ישתעבדו וצ"ל דבאמת לשיטת רש"י לר' ישמעאל אפי' לאחר מתן מעות מ"מ בחנק ערב משתעבד בדברים בעלמא וכס"ד דתו' ב"ב דף קע"ו ד"ה והלכה ע"ש במהרש"א ואם כן במסרו לפנינו בע"מ אף דלא הוי שטרא מכל מקום משתעבד לר"י ולפ"ז שפיר הק' שם תוספת כתובות בשמעתי' הנ"ל מהך דגיטין דקאמר הגמרא הא בעינן ספר מקנה דלרש"י הא הוי רק הודא' והק' מהרש"א הא בתרתי פליגי ולק"מ כמ"ש תו' בגיטין ע"ש דלפי' רש"י אין תירוץ זה מועיל דמה בכך דפליגי בשעבוד נמי בשלמא דאין שעבוד חל בע"פ רק מכח שטר דאלים אז בעינן ס' מקנה אבל כשע"פ נמי מהני ואין כאן באמת תורת שטר דהא ליכא ע"ח לר"מ מה צורך לס' מקנה והק' תו' שפיר על רש"י משא"כ תו' בגיטין הוא לשיטת ר"י דסבירא ליה לכך גובה ממשעבדי דאית ליה קלא כמו במכר דלא שייך בי' מאן דיזיף אם כן י"ל לולי כן אף לר"א הואיל והוא לשון גרוע לא גבה ממשעבדי כמ"ש תוס' אבל באמת לענין ב"ח תורת שטר גמור עליו ואם כן אם אמרי' בתרתי פליגי י"ל כי מהני לר' ישמעאל שעבוד לאחר מתן מעות היינו בשטר כמ"ש תו' בתי' בסוף ב"ב ע"ש ושפיר הקשה הגמרא הא בעינן ס' מקנה לשיטת ר"י ועיין במהרש"א דכ' לרש"י לא אמרינן בתרתי פליגי ע"ש ואולי נתכוון לדברי ועכ"פ הם דברי אמת וצדק ועיין מש"ל בהלכות ערב) אך המרדכי נראה דלס"ל זה דא"כ לא הוי מקשה לר"י דלטעון משטה אני די"ל ר"י סבירא ליה דאין גרוע לשון כזה נ"מ בי' שלא יהיה ע"מ כרתי אבל נראה דמרדכי סבירא ליה כמ"ש רשב"א בגיטין ס"פ המגרש דבהא דאמרי' בשילהי ב"ב לחלק בין הוחזק כת"י בב"ד למסר כת"י בע"מ ואמרינן שאני התם דמשעת כתיבה נשתעב' ופי' רשב"א דהתם כיון שכ' לו הריני חייב לך מנה שלוויתי ממך בשטר זה והעמיד עליו עדים ומסרו בפניהם כדי שיהיו עדים שלוה ממנו שעבד נפשי' משא"כ הוחזק כת"י בב"ד לא העיד על עצמו בזה שלוה שלא על מנה שבשטר הם מעידי' עכ"ל הרי אף דהוד' בב"ד שלוה כמ"ש הרשב"ם מכל מקום הואיל ולא יחדינהו לכך לא הוי ע"מ ובעינן בע"מ דיחדינהו לכך כמ"ש דהעמיד עליו עדים ומסרו בפניהם כדי שיהיו עדים אבל במסר בפני עדים בהזדמן שהיה שם במעמד הענין אבל לא העמידם ולא יחדם בשביל כך אין אלו בגדר ע"מ ודעת הרבה מרבוות' דסבירא להו שצ"ל חתמו והעידו וכו' כמש"ל בס"ב ואם כן אף החולקים מודים דבעי יחוד לכך ולכך לא שייך ע"מ בהך דמסר בפני עדים דמיירי דלא יחדן כלל רק מסר בפניהם בהזדמן באקראי בעלמא ובאופן זה נחלקו ר"י ור"ל ולכך הק' המרדכי דלמה לא יטעון משטה הייתי זה הנ"ל בכוונת דברי המרדכי. אך נראה כי התו' לא סבירא להו כן כמ"ש מתוך קו' הנ"ל אף גם ממה דהקשו וקשה לפי' ר"ת דמוקי לי' להאי ערב לשטר גמור ובו מתחייב נמי שעבוד נכסים דע"מ כרתי וכו' ובזה עמדו מהרש"ל ומהרש"א והש"ך דחה דברי תו' לגמרי דלא איירי דנמסר בע"מ רק איירי דכתב בכת"י אני ערב וחתמו וא"כ ליכא כאן ע"מ. ונראה בכוונת דברי תוס' בשני אופנים או דנימא כמש"ל בסי' מ"ג וס"ה דאף בכת"י יש חשש שמא כתב ללות בניסן וליתן בתשרי כמ"ש הסמ"ע דמלו' ע"פ מוקד' קוד' למלוה מאוחר לענין ב"ח אם כן דהא דקתני ערב קודם חיתו' שטרות גובה משעבדי היינו דכתב ופלוני ערב אבל אם נכתב בלא ויו פלוני ערב היינו לאחר חיתום שטרות כמבואר שם בגמרא ותו' ועכצ"ל דהכל מיירי בלי קנין מהערב דאל"כ אף לאחר חיתום יגבה ממשעבדי דהא יש לו קול וכמ"ש המחברים ולפ"ז דלא איירי בקנין הא קיי"ל בריש ב"מ ולעיל סי' ל"ט דשטר בלי קנין אין כותבין ללוה עד שיהיה מלוה עמו ויהיה נמסר ביד מלוה דחיישינן דילמא כ' ללות בניסן ולא ילוה עד תשרי ויגבה מלקוחות שלא כדין ואם כן בשיש ערב בשטר והערב לא לקח קנין אף דהלוה עשה קנין מכל מקום אין העדים רשאים למסור השטר ליד לוה דאולי יהיה אצלו נכתב בניסן ולא ילוה עד תשרי ואף דנכסי הלוה תיכף משועבדים מכל מקום במה ישתעבד נכסי הערב הא קנין לא עשה ואם כן לא נשתעבדו רק בשטר ואימת בדמטי שטרו ליד מלוה דלא סבירא ליה עבחז"ל ואם הגיע השטר למלוה בתשרי אז חל שעבודו של ערב ולא מקודם והוא יגבה מהערב אם לא יהיה ללוה לפרוע מניסן ונמצא טורף שלא כדין וע"כ הם עדים מוכרחים למסור שטר כזה ביומו ליד מלוה ואם כן אין לך ע"מ גדולה מזה דהעדים מוסרים השטר ליד מלוה ולפ"ז קשה אם כן דע"כ איירי בכה"ג אפילו לא כתב רק פלוני ערב ולא ופלוני ערב נמי יגבה ממשעבדי דהא איירי בעדי מסירה אם כן פלוני ערב נמי משתעבד וא"ש אף גם אי נימא דערב לא עמד שם מ"מ ע"מ יוכל להיות ע"י שליח אף שאין הלוה במעמד כשנמסר למלוה בע"מ דגט יוכיח שנמסר לאשה והבעל במ"ה א"כ בתוך השטר נכתב פלוני ערב והשטר לא סגי' רק דנמסר מעדים למלוה דהא אין כותבין שטר עד שיהיה המלוה עמו וימסרו לידו אפי' ראו נתינת המעות כמבואר לעיל סי' ל"ט וא"כ דמסרו השטר אף זה דנכתב בתוכו פלוני ערב תיכף נמסר ואם כן הרי ע"מ דהא נמסר במעמד עדים למלוה ומה בכך די"ל דערב לא היה שם רק כתב פלוני ערב בכת"י ומסרו לעדים הן הן שלוחי' והן הן ע"מ וה"ל ע"מ ממש ול"ל דילמא מיירי בשטר אקנייתא או לאביי עבחז"ל דהא כבר בררנו בס"ק א' אי אמרי' דא"י להתחייב בשטר לא מהני שטר אקניית' ולא עבחז"ל וכאן הקו' לבן ננס דסבירא ליה כר"ל וא"כ אי אתה מוצא דיתחייב רק במסירת השטר לידו וראו נתינת המעות דהא בך ננס כר"ל דא"י להתחייב במה שאין חייב. ובהכי ניחא מ"ש התו' בכתובות דף ק"ב ד"ה כתנאי דקו' הגמרא בגיטין הא בעינן ספר המקנ' הוא לב"נ דע"כ ל"פ ב"נ אלא בשלא חתם אבל בחתם מודה בן ננס והא בעינן ספר המקנ' ע"ש במהרש"א וק' מי דוחק' לתו' ולא נימא דקו' הוא לר"י דלפי הנ"ל ניח' דכל הקו' דלאחר החתימה כבר נמסר השטר למלוה ותו לא הוה ספר המקנ' וקשה מנ"ל הך לאביי דעבחז"ל או שטרי אקניית' אין השטר נמסר למלוה רק ללוה ואם כן יוכל הערב לחתום אחר כך ומ"מ הוי ספר מקנה אבל לבן ננס דסבירא ליה כר"ל שפיר קשה דאליביה לא מהני עבחז"ל וגם אקניית' בין ילוה ובין לא ילוה רק צריך להלואה מעות ותו מהכ"ת יכתבו בין לא ילוה דהא צריך ללות ואם כן בעינן דמטי שטר לידו ודוק עכ"פ קו' התו' מקודם חיתום לבן ננס לשיטת ר"ת קשה מאוד ועוד י"ל דבלא"ה יש לדקדק בתו' דהקשה לרש"י דמפרש דלכך לאחר חיתום פליגי בהו משום דהוא לשון גרוע דא"כ בלשון כי האי אפילו קודם חיתום נמי יפלגו ותי' התו' דאין רגילות לכתוב קודם חיתום לשון גרוע משא"כ לאחר חיתום משום דכבר נעשית הלוא' ויש להבין השתא דאתינא דקודם חיתום סתמא בזמן הלואה ולא לאחריו וכ"כ תו' להדי' אח"כ בתי' על ר"ת אם כן בלא"ה לק"מ דאף דהוא לשון גרוע מכל מקום ודאי בשעת מתן מעות משתעבד הן בלשון שעבוד או הודא' שנעשה לו ערב דבשביל כך הלוהו ואפילו נימא דלשון הודא' לא מהני דיכול לומר משטה אני מכל מקום בלשון שעבוד מהני ובן ננס פליג בתרתי ולכך פליג באחר חיתום דשייך בי' שני מחלוקת וכמ"ש התו' לפיר"ת ולמה בחרו התו' לומר ברש"י תי' אחר ונראה דקו' התו' דשם סוף ב"ב אמרינן דר"י אמר שמואל סבירא ליה הלכה כר' ישמעאל בערב לאחר חיתום רק בחנק בעי קנין ע"ש והנה שמואל סבירא ליה הלכה כר"א דע"מ כרתי אף בשאר שטרות וכן כתבנו דמשמע סוף ב"ב דר"י סבירא ליה הלכה כר"א אף בשטרות וסבירא ליה לתו' כמ"ש הרא"ש להדיא בפ' גט פשוט דלמ"ד ע"מ כרתי בעינן ע"מ ולא מהני ע"ח רק דאנן סמכינן מסתמא היה ע"מ אבל ודאי בלי ע"מ לא מועיל ואם כן א"ש דהקשו לרש"י אי הוי לשון גרוע אפילו קודם חיתום נמי ול"ל דהיה בשעת מתן מעות דאמת הך מהני שיחול ערבות שלו אבל מכל מקום במה יגבה ממשעבדי אי בשטרא הא ע"ח לחוד לא מהני ככל שטרות כר"א ואי דהיו ע"מ הא בלשון גרוע לא מהני ע"מ וא"כ אף דמשתעבד מכל מקום ע"מ ליכא ואין כאן תורת שטר לגבות ממשעבדי ולכך תי' התו' דקודם חיתום אין רגיל ליכתוב לשון גרוע ומהני ע"מ וגובה ממשעבדי ולפ"ז דר"י סבירא ליה ע"מ כרתי יפה הקשה לר"ת דלר"א עדים שחתמו שטר לא משוי שיעבוד כלל אם אין ע"מ והוי כחספא בעלמא רק בשטר ראיה מהני דלא איברי סהדי אלא לשקר' ואם כן ר"ת דפליגי בשעבוד דמשעבד עצמו לאחר חיתום שטרות שיהיה ערב ובאמירה בע"פ לא משתעבד רק בשטר דאלים מילתא דשטר' להשתעבד ואם כן לר"א אפילו חתומים עליו עדים לא מהני לשויה שטר ולשעבד בו דאין ע"ח עושי' קנין כלל וגם לא שיעבוד והא זה שטר קנין ולא שטר ראי' ולכך מצריך ליה גמרא שיהיה ספר המקנה כמ"ש התו' ואם כן דאין ע"ח מועיל מכ"ש דאין כת"י מועיל דלא עדיף כת"י מע"ח וכן בגט לר"א כתב בכתב ידו ואין ע"מ אין מועיל עיין בא"ע סי' ק"ל ס"כ ובאחרוני' וע"כ צריך ע"מ לשויה ליה שעבוד ואם כן דישנו ע"מ אף ממשעבדי יגבה וקו' התו' דבממ"נ אי לא היה ע"מ אין כאן שטר כלל ולא משוי ליה שיעבוד כלל דע"ח לא משוי שטר כלל ואפילו מב"ח לא יגבה דהא לא נשתעבד כלל והוי כמילתא דע"פ ומכ"ש בכת"י בלי עדים ואי דישנו לע"מ אם כן מה בכך דכת בו בכת"י יגבה ממשעבדי בע"מ וקו' חזקה היא לר"ת דכתוב בכת"י ומסרו בעדים גובה לר"א ממשעבדי ועי"ל בסי' קכ"ע מ"ש לישב קו' זו ותמהני מן חכמים הנ"ל שהעלימו עין מדברים אלו ומהרש"ל שלח ידו להגיה בתו' דקו' הוא לפירש"י וזה אינו כמ"ש דלרש"י לשון גרוע לא מהני ע"מ ומ"מ אף להב"ח יש מקום לדבריו במרדכי ול"ק קו' הש"ך דהוי ע"מ כמ"ש אך מכל מקום לדינא מסתימ' כל הפוסקים לא משמע כן דבעי יחוד לע"מ אף דכתבתי לעיל כן בשם הרשב"א אולי יש לחלק ובקושי' התו' על ר"ת הנ"ל עמש"ל בסי' נ"א וסי' קכ"ט אי בעינן דוקא ע"מ לר"א ועמש"ל בסי' פ"א בתומים ס"ק כ"ה דבמעשה לא חיישינן להשטאה ולק"מ ע"ש ולכך אין מקום לדברי הב"ח: