אורים ותומים, תומים · סימן מ׳, א׳

אעפ"י שלא היה חייב כלום וכו' כתב הש"ך בסק"א אבל אם הודה בטעות דחשב דחייב ואינו חייב ונתברר בעדים או שהוד' לו המלוה שאינו חייב לו הרי זה פטור וכו' ויפה כתב אלא דהיה לו לבאר במ"ש שהוד' לו המלוה שאינו חייב לו דהיינו דהוד' ג"כ דהודאתו בטעות היה אבל אם לא הוד' רק שלא היה חייב מה בכך הא יוכל להתחייב אעפ"י שאינו חייב כלל רק ברור מ"ש הטור אם נתברר הדבר בעדים או שהוד' לו המלוה שאינו וכו' היינו דמודה ג"כ שהיה הודא' בטעות אבל זולת זו לא ולאו כל כמיני' לומר טעיתי אם לא שיש לו מגו ואף בזו נחלקו לקמן סי' פ"א ופשוט אלא שהסמ"ע בדרישה רצה לפרש במ"ש הטור או שהוד' המלוה היינו לשיטת רש"י אבל לשיטת ר"ת לא מהני מ"ש דמלוה מוד' רק מוכרח להביא עדים ולכך לא כ' בע"ת דנמשך אחר שיטת ר"ת רק דאתברר בעדים ומזה נראה דהבין במ"ש הטור אם הוד' היינו שלא הוד' רק דאינו חייב לו אבל לא אמר דטעה ולכך תלה אותו במחלוק' רש"י ור"ת וסבירא ליה לשיטת רש"י כל שאינו חייב א"י להתחייב בלי קנין אף דלא טעה ומלבד דעדיין לא הועיל דבממ"נ אם פי' בעדים דאמרו דידעו דטעה ובטעות הודה זה יתכן אף בהודאת בע"ד דמוד' דהודה בטעות ואי לא אמרו העדים כן דידעו מהטעות רק דידעו דאינו חייב לו זה אינו מועיל לשיטת ר"ת כמש"ל אף גם דברור דגם לרש"י אם הוד' דרך הודא' שחייב לחבירו מנה והוא באמת אינו חייב לו כלום דמ"מ מתחייב אם לא היה טעות בדבר דאל"כ מה הביא ר"ת ראי' לפי' שלו מהך דירושלמי מודים ר"י ור"ל במודה שחייב לחבירו מנה בחזקת שחייב לו ונמצא שאינו חייב לו דפטור הא אדרבא מכאן סיוע גדולה לפי' רש"י דלפי' ר"ת צ"ל דירושלמי מחולק עם בבלי דבש"ס דילן ר"י מחייב ושם בירושלמי ר"י פוטר ואילו לשיטת רש"י הרי כאן שלום בתלמודים דכאן בגמרא לא נחלקו אלא בטוען המלוה באמת אתה חייב לי ובהא מחייב ר"י אבל אם באמת נמצא דאינו חייב לו לכולי עלמא פטור כמו שכתב בדרישה והרי מירושלמי ראי' מכרעת לרש"י אלא ברור דמוד' רש"י בזה דחייב ולכך מביא ראי' מירושלמי דפי' דבריהם היינו בידוע שאינו חייב אבל וודאי לדינא מוד' רש"י דהודא' בע"ד כמו מאה עדים דמי וכן צ"ל דאל"כ מ"פ הגמרא מהך כ' לכהן שהוא חייב ה' סלעים חייב ליתן וק' ולר"י מי ניחא הא כאן הכהן מודה דאינו חייב כלום זולת הפדיון ואם כן כיון דבנו אינו פדוי למה יתחייב ליתן ולפי הנ"ל לא נחלקו ר"י ור"ל כלל אם מודה דאינו חייב כלום ואם כן הקו' לכ"ע. וכן משמע מהך אודיי' דאיסור גיורא וש"מ שהוד' ב"ב דף קמ"ט דמשמע בלי קנין כלל דאי בקנין פשיטא דמהני ומה מספקא ליה ופשיטא דאם עמד דאינו חוזר כיון דהיה מתנת ש"מ במקצת בקנין ובפרט שאין ראיה מרב מרי דיש לומר דאיסור גיורא עשה קנין בכל אופן המועיל ועכצ"ל דלשון אודיית' אינו סובל כלל לשון קנין ואם כן הדבר מוכרח וכן הביאו כל הפוסקים ראי' מהך דאיסור וברור דסבירא ליה לרש"י בהא כר"ת ולכך הטור דכ' דין זה לרש"י הוא איידי דאיירי בהודא' מפ' דאם הוא הודא' בטעות לכ"ע לא מהני וכ"כ הב"ח ונכון והא דלא מפרשו הרי"ף ור"ת הא דירושלמי דהיינו דסבר דחייב ונמצא דאינו חייב ולכך לכ"ע פטור ואין כאן סתירה לגמרא דידן דא"כ מ"פ מהך על הנושא אשה ופסק לזון בתה וכן בפרק אעפ"י על התוספת כתובה דשם ליכא טעות כלל א"ו דלא מיירי בטעות ואמת כי העיטור מפרש לי' בטועה ועל סי' ס' דנפרש בי' משנ"ל בדעתו אבל אם אמר בלשון חיוב הריני מתחייב עצמי לתת לך כך וכך ולא בדרך הודא' בזו יש מקום ספק אן דעתו של רש"י נוטה כי לפי מ"ש הש"ג בשם ריא"ז אם אמר הריני מחויב ליתן לך מנה אע"פ שמסרו בשטר חתום אם אינו חייב לו אינו כלום עד שיהיה קנין עכ"ל והביאו הש"ך סק"ב וכן משמע בתוס' כמ"ש הדרישה שכ' לשיטת ר"ת ואין לתמוה איך ישתעבדו מטלטלין בשטר כו' ש"מ דלרש"י ל"ק זה והיינו משום דלס"ל דין זה ול"ק אם כן ערב דסבירא ליה לתו' תרתי קאמר הודא' ומשתעבד נפשי' וק' אם כן ר"י דמוקי לי' כר' ישמעאל עדיין קשה למה במשעבד נפשיה יתחייב הא לא מצי משעבד נפשי' במה שלא חייב ולשיטת רש"י לא נחלק ר"י בזה י"ל דבזה ידע תי' הגמרא דאית' לשעבודי אבל לענין הודא' דאנן אמרינן באמת חייב רק טעמא דר"ל דפוטר דמצי למימר משטה הייתי זהו סבירא ליה לגמרא בס"ד אף הערב יכול לטעוו מה שאמרתי שאני ערב משטה הייתי בך ומה איכפ' לי במה שלוה ממך ואף כי זה דוחק מנ"ל להגמרא להקשות דבשלמא דבמקום דשעבוד חיוב מועיל אם כן גם הודא' מועיל ולכך בערב דאילו היה מתחייב לערב מועיל ה"ה להודא' דלא גרע מחיוב חדש משא"כ התם דאילו התחייב אינו מועיל אף הודא' אינו מועיל ול"ק לר"ל דשם אפילו הודא' אינו מועיל מ"מ י"ל כן דמשמע להו לגמרא דהנך ב' פלוגתא לא תלי' זב"ז דאל"כ עדיין ה"ל לפלוגי בערב שלא בשעת מ"מ לחוד דהא בהא תלי' אלא ש"מ את"ל דלא משתעבד מכל מקום סבירא ליה הודא' מהני ואם כן ר"ל דלא כר' ישמעאל וא"ש ועיין מש"ל לדעת רש"י בסק"ג אך אעפ"י שכן דעת הריא"ז מ"מ ק' לומר כן שיהיה דעת רש"י כן במסקנא דרש"י כ' בכתובות שטרי אקנייתא דכ' בין ילוה בין לא ילוה ומשמע מלשונו דלא היה בקנין כלל ובמה יתחייב אם לא ילוה ואפילו אם נדחוק דמיירי בקנין מה נימא לאביי דסבירא ליה עבחז"ל במה יחול השעבוד השתא לרש"י במוסר שטרו לידו ואומר אני חייב לך מנה לא מתחייב ואם כן לא חל שעבוד' עד שעת מתן מעות מכ"ש בישנו ביד עדים דלא חל שיעבוד ואיך שייך עבחז"ל וכן במ"ש רש"י בכתובות בשטר אמנה הבאתי לעיל סי' ל"ט דמשתעבד מעכשיו אם לא ילוה עד לאח"ז ג"כ ק' במה חל שיעבוד הא אין כאן מעות כלל ובמה יחול חיובו ושעבודו תיכף ול"ל דמיירי בקנין אם כן אין להר"ן ראי' דכה"ג כותבין ולי' בי' משום מוקדם בדלית בי' קנין ועמש"ל סי' ל"ט ועוד עדיין ק' במה דאמרי' שם לאביי דאית ליה עבחז"ל שטר שנפל למה לא יחזיר ואי דכ' ללות ולא לוה הא עבחז"ל ופי' רש"י אע"ג דבעינן מטו לידו היינו מטו לידו דעכשיו נמסור לידו וק' מה קו' הא חיישינן דעושה קנוני' ואמרי' דאף דמצוה למסרו ביד מלוה דילמא לא ילוה כלל כי מהכ"ת ילוה על שט"ח מוקדם ושמעו רבנן ומפסדו לי' רק מצוה למוסרו בשביל קנוני' ואם כן ל"ש עבחז"ל דהא ל"נ מעות כלל והשתא במטו לידו שטר חיוב מתחילת כתיבה סבירא ליה לרש"י לשיטתו דלא משתעבדו אם לא קיבל מעות מכ"ש בהגיע לידו רק לבסוף ולא לוה כלל דליכא שעבוד כלל ויטרוף של"כ אלא ברור דכיון דמסר לידו שט"ח הרי הוא משעבד נכסיו מעצמו אעפ"י שלא קיבל כלום וא"ל כי רש"י לשיטתו דסבירא ליה אין כותבין שטר ללוה אפי' מלוה עמו עד שיראו נתינת המעות והך שטרא אקניית' באמת פי' תרתי קנין ובין ילוה ובין לא יטה ומעבחז"ל ל"ק די"ל דסבירא ליה כמ"ש תו' דהיה רק תקנה ואין טעם לתקנה והא דלא עשו תקנ' כשמלוה עמו דא"צ לראות הלוא' דזה נח ללוה לעשות שילוה בפני עדים אם הוא שם בלא"ה אבל שיבא תמיד לפני עדים לקבל שטרו קשה עליו ולכך תקנו תקנה זו דזה הכל דוחק וכן מורים דברי תוס' כמש"ל דכ' לר"ת מסייעי' דברי ירושלמי כהנ"ל וק' אדרבה סיוע לרש"י דירושלמי איירי במתחייב ולא במוד' כמ"ש מהרש"א שם ולרש"י לכ"ע מודים דלא מתחייב והן הן דברי ירושלמי ואין כאן סתירה בשני תלמודים אלא ברור נראה דוודאי במתחייב בשטר אשר נעשה בעדים דהם משווי' שיעבוד פשיטא דיוכל להתחייב ואם כן לרש"י דסבירא ליה דלא נחלקו ר"י ור"ל בזה לכ"ע חייב כדמוכח מהך דעבחז"ל הנ"ל אם כן שפיר ק' בגמרא יהא משמע דלכ"ע חייב ובירושלמי לכ"ע פטור איך יהיה מחלוקת בב' תלמודים מהיפך להיפך משא"כ לר"ת דנחלקו בגמרא דידן אין כאן תימא דשם מודים ר"י ור"ל ובגמרא נחלקו דזה שכיח מתחילה הוד' ולבסוף נחלק וא"ש ודוק ובזה אין מקום ספק וכי יש ספק בכותב כת"י ואין עליו עדים אם סבירא לרש"י דהוא אלים לחייב במה שאינו חייב כיון שהוא רק כת"י בעלמא ועיין תוס' ס"פ ג"פ דדעתם בהלווא' בלי עדים אין כאן שעבוד דאורייתא הרי דלא אלים במעשה עדים לשויה שעבוד נכסים ומכ"ש לחייבו ומהכ"ת כיון דברש"י אצ"ל כן דהא לרש"י פליגי בהודאה מהכ"ת נימא דבכת"י יתחייב דהא תו' גופי' כ' לפי' ר"ת במה יתחיייב וכו' ואם כן ברש"י דאצ"ל כן ומערב יוצא אחר חיתום ל"ק אף דבתרתי פליגי כמ"ש א"כ פשיטא דלא יתחייב אבל לר"ת דפליגי במתחייב א"כ אפי' בכת"י יוכל להתחייב אע"פ שאינו חייב דלר"ת צ"ל דפליגי בכת"י דהא הגמ' מדמה לערב ש"מ דאין לחלק בין סתם שיעבוד לשיעבוד ערב וערב לאחר חיתו' היינו בכת"י חייב אני לך דאל"כ הוי משתעבד ושעבודו בעדי' וזהו נרא' מה שיש הבדל בין רש"י ור"ת וכ"כ הרא"ש להדי' בפי' ר"ת דלא איירי בהודא' אלא שכ' לו בכת"י וכו' וע"ז כ' ואין לתמוה איך מתחייב בשטר זה הא אין מטלטלין נקנה בשטר וכו' ודייקו בשטר זה והיינו כת"י שהוא שטר גרוע אבל לא שטר בעדי' דאלימו וזהו דוקא לר"ת דלרש"י באמת י"ל בכת"י בחיוב לא משתעבד וא"ש וכן מצאתי בחדושי מהר"ם שיף דפי' דאין לתמוה הוא על שטר גרוע כת"י ונכון וברור וי"ל טעם דס"ל כמ"ש תוס' בב"ב דבכת"י בלי עדי' לכ"ע שיעבוד' ל"ד ולכך קשי' לי' איך ישתעבדו מטלטלין וכו' משא"כ בשטר הא משעבדו קרקעות וקרקעו' הם נקני' בשטר וזהו עיקר שעבודו ודוק וא"כ י"ל גם בריא"ז הנ"ל דכוונתו בכת"י אבל לא בשטר בעדי' וכן משמע בטור שהביא מחלוק' רש"י ור"ת הכל בכת"י וזה ברור ודלא כב"ח דס"ל דלא נחלקו רש"י ור"ת כללי וחתרו למצוא נ"מ בדוחק ולענ"ד ברור כמ"ש דיש הבדל בכ"י ולא בשטר גמור וזה בדרך התחייבות ולא בדרך הודא' דבדרך הודא' אפילו בכת"י מתחייב לרש"י דהא בכתב לכהן ולתי' רש"י איירי בכת"י גרוע מ"מ מתחיי' לר"י אעפ"י שאינו חייב והא דמביא תוס' ראי' מירושלמי ולא אמרינן לרש"י איירי בכת"י ולכך אף לר"י פטור דא"כ ל"פ מיני' שם בירושלמי ר"פ אעפ"י על תוספ' כתובה דשם הוא בעדי' ופשוט: