אורים ותומים, תומים · סימן ל״ט, ט׳

תחזיר לי מעותי כו' בתשובת הרא"ש בסוף כלל נ"ז הביא דעת ר"ת דבכל שטרות הן במקח וממכר והן הלוואה אפילו קנו יכול למחות בכתיבה אלא דיכול לטעון כיון דאתה מוחה בשטר החזיר לי מעותי ובזה שומעין לו וסיים נמצא שאין נפקותא במה שאומר ר"ת שאין לכתוב שטר בלא רצון המקנה אלא בקנין מתנה ומכר ויתבטל המקח עכ"ל ומדברים אלו למדנו שני דברים אחד דאם אין מחזיר מעותיו העדים כותבין בע"כ שטר ולאו כל כמיני' שלא יחזור מעותיו וימנע לעדים לכתוב וכגון דא לא משגיחין במחאה שלו דאל"כ הא יש נ"מ גדול בשטרי הלואה לדעת ר"ת והחולקים אם אין מחזיר מעותיו שכלה המעות ואבדו וכדומה לדעת החולקים העדים כותבים שטר והרי זה גובה משעבדי ולדעת ר"ת אין לו שטר וצריך לרדוף אחר הלוה לגבות מעותיו ואין לו שום שעבוד נכסים כלל אלא ברור דס"ל דאם אין מחזיר לאו כל כמיני' למחות והעדים כותבין בע"כ וא"כ ליכא נ"מ דאי מחזיר מעות אף לדעת החולקים מי מעכבו לפרוע ולכן אין נ"מ רק במקח שרוצה להחזיר מעות ולבטל מקחו דלר"ת רשאי ולהחולקים לא. ועוד למדנו מזה דאינו נאמן לומר פרעתי אחר מחאתו דאי נאמן הרי כאן נ"מ גדול דלדעת ר"ת כיון שמיחה יוכל לטעון פרעתי אבל לדעת החולקים דלא משגיחין כלל במחאתו והם כותבין לו שטר איך יטעון פרעתי שטרו מה בעי ביד המלוה ופשוט א"ו דאף לר"ת אינו פורע כל זמן הזה בלי עדים ובירור ולאו כל כמיני' למחות בעדים לכתוב ולטעון אח"כ פרעתי. וזה ברור ובכה"ג הביא דנחלקו בזה המבי"ט וצרור הכסף וכמ"ש הנכון עם בעל צרור הכסף דא"י לומר פרעתי וכן מוכח מדברי הרא"ש והרב בתשובת חות יאיר סי' ר"ל כתב ג"כ דכן דעתו נוטה דא"נ לומר פרעתי אלא דקשה לו לפסוק בלי ראי' ולא הרגיש שכבר קדמוהו הצרור כסף והמבי"ט לעמוד בזה וכי יש כאן מדברי הרא"ש כמ"ש ראי' ברורה דא"נ לומר פרעתי דאל"כ הא נ"מ טובי. שוב עיינתי בתשובת מבי"ט וראיתי כי טעמו די"ל כדעת האומרים בכל קנין נאמן לומר פרעתי ואיירי דנמשך הזמן כהנ"ל וא"כ בכה"ג מודה: