אורים ותומים, תומים · סימן ל״ט, י׳

אבל העדים אין רשאים לכתוב כו' הש"ך דייק מזה אפילו שיהיה לזכרון אין יכולים לכתוב ומזה חזק דינו דלא הוי עדות כלל כשנכתב שלא מדעת הלוה ואין מזה הכרע דהכוונה להיותו מלוה בשטר וע"ת זה לוה. אמנם כתב הרא"ש בתשובה כלל ס"ה דין ג' עדים דכתבו דראובן הודה בחשבון שחייב סך מה לשמעון וראובן טוען כי כתבו שלא מדעתו וכתב הרא"ש הואיל ונכתב שלא בהסכמתו שטר זה אין גובין משעבדי דאין בו קנין ואינו שטר הלואה אלא הודאה בעלמא כו' ולענין זה הוי עדות מעליא לקיים כל מה שהודה בפני עדים עכ"ל ומזה הביא הב"י ראיה דסבירא ליה להרא"ש אפילו נכתב שלא בהסכמת הלוה מכל מקום עדות הוי כמו עדות בע"פ ועיין לקמן סימן ס"א כי הביאו המחבר לדין זה בקצרה ע"ש והרב הש"ך להיותו מחליט כמש"ל דכה"ג לא הוי עדות כלל התאמץ לדחות ראיה זו וכתב דהכא שאני דהואיל דהלוה אין מכחיש כתבם ע"ש סק"ב ודבריו אינם מובנים כלל דמה בכך דמודה סוף כל סוף השטר חספא בעלמא לדעתו ואין לנו לדון אלא ע"פ הודאתו א"כ איך כ' וממשעבדי לא גבי דלית ביה קנין הא הוא חספא בעלמא וגם סיו' מיהו לענין זה הוי עדות מעליא לקיים מה שהודה בפניהם הא אין בעדותם תועלת לא מעלה ולא מוריד הא אם יודה מעצמו מה צורך לעדותו ואם יכפור נאמן דשטר חספא בעלמא אלא ברור דסבירא ליה דהוי שטר לענין זה דלא יוכל לומר להד"ם כשארי עדות ב"פ וכדעת התו' הנ"ל וכמש"ל לדעתו ודברי הש"ך אינם מובנים כלל: