וי"ח ואומרים דאי משך וכו' דעת הש"ך בס"ק ו' דדעתם דחיישינן דלמא אי הוה קמן היה מברר דפרע בעדים וכדומה אבל אם אינו מברר א"נ לומר פרעתי דאל"כ כשמת הלוה אמאי גבינן מיתמי נטעון פרעתי ודבריו אינם כי באמת להך שיטה אם מת הלוה אין גובים בעדי קנין מיתמי דטענינן פרע וכן הוא משמע להדיא בר"ן דלדעת זו אי משך לאחר זמן ומת לוה לא כתבינן ואף שאין כאן בירור כלל וכל ראי' הרמב"ן מהך דמצא שטר הנפק דלא יחזור דחיישינן לפרעון וסבירא ליה לרמב"ן דה"ה הך דלא נכתב קנין והא התם אפילו אין ללוה שובר ועדים יכול לטעון פרעתי ואם כן אף בזו הדין כן. וכן הרשב"א דכתב דאם פרע איהו אפסיד אנפשי' דלא לקח שובר ולפמ"ש הש"ך הא אדרבא אמרינן דלקח שובר או שהיו עדים בפרעון ולכך אין לכתוב אלא ברור דסבירא ליה דאם טען פרעתי נאמן כמו בשארי מלוה ע"פ כל כמה דלא נכתב שטר. ובאמת אי מת לוה לא גבינן מיתמי דטענין פרע אביהם:
אורים ותומים, תומים · סימן ל״ט, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.