אורים ותומים, תומים · סימן ל״ט, ה׳

צריכין להמלך בו הוא דעת הרמב"ם דפי' במה דקאמרי בפ' אעפ"י כתבו וחתמו והבו ליה צריך לאמלוכי בי' על שטרי הלואה והראב"ד השיגו דשם איירי בכתוב' או כיוצא בזה במתנה אבל לא בשטרי הלואה וכתב הש"ך בס"ק ד' דהרמב"ם יחיד בדין זה ולא מצאנו לו חבר דמ"ש הב"י דמוכח כן מתשובת הרא"ש כלל נ"ז דסבירא ליה אף בשטרי הלואה בקנין אם מוחה שלא לכתוב אינו יכול לכתוב וראי' מדקאמר לא צריך לאמלוכי בי' ואם אינו יכול לחזור המלכה זו מה טיבו ודייק הב"י דאם כן מוכח דמפרש הא דאמרינן שם בגמרא איירי הכל בשטר הלואה דאי לא איירי שם רק משטרי מתנה דלמא אף בהמלכה וחזרה בקנין דוקא במתנה אבל לא גבי הלואה וכתב הש"ך דאין ראי' די"ל מכ"ש יליף אי במתנה יכול למחות מכ"ש בהלואה ואיני מבין כלל לשונו בשום אופן דמה כ"ש יש הא דעת הרשב"א בתשובה אלף ל"ד סבירא ליה דוקא במתנה יכול לחזור אחר קנין ולא בהלואה וכן כתב הש"ך גופי' בסעיף קטן י"ג דכתב כן המרדכי בשם ר"ת לחלק בין מתנה להלואה אם כן אין כאן כ"ש ואמת אפשר לומר דסבירא ליה להרא"ש אף דאיירי שם במתנה דבזו צריכין להמלך בו דדלמא אין רוצה ליתן לו מתנה אבל בשטר חוב מהכ"ת לא יתן שט"ח כיון שלוה מעות ולכך א"צ המלכה אבל בקנין דגם במתנה א"י לחזור מגוף המתנה רק החזרה משטר בזו סבירא ליה דשוה לשט"ח דמ"ש דהא גוף המתנה נקנה כמו דתייב לו ולכך ילפינן זה מזה אבל אין מזו תפיסה על רבינו ב"י אם לא סבירא ליה הך סברא לחלק. וכן מורים דברי הרא"ש בפרק אעפ"י דהקשה למה צורך להמלך בו וכי אדם האומר לחבירו הולך חפץ לפלוני צריך לימלך בו ותי' הרא"ש דאיכא רגלי' לדבר שרצונו שימלכו בו מדלא הקנה מיד בק"ס ותי' זה שייך ג"כ בשטרי הלואה דה"ל להקנות דהוא יותר עדיף דא"צ העדים לכתוב דוקא ביומו ולא היה צריך לומר כתבו אלא ודאי דרוצה לחזור. וחד טעמא שייך בתרווייהו ולק"מ: