אורים ותומים, תומים · סימן ל״ט, ד׳

שלא יחזירו למלוה ע"פ מלוה בשטר וכו' לשון זה הוא לשון רמב"ם ויש לדקדק דלמה יהיב הך טעמא דא"כ בשטר שמפורש בו שאין לו אחריות מותרי' לכתוב הא בלא"ה כל שלא אמר להם כתבו אין בעדותן ממש והוי כלא היה דה"ל מפי כתבם וכמ"ש רמ"א אחר כך בהגה סעיף ג' בשם רשב"א ואם כן אפילו בלי אחריות אסור לכתוב. ודוחק לומר דבאמת הרמב"ם לא סבירא ליה הך דינו של רשב"א וסבירא ליה כהך יש אומרים דהביא רמ"א דאם נתקיים דדנין ע"פ. וצ"ל או דרמב"ם לשיטתו דסבירא ליה דכל שטרות ד"ת פסולים דהוי מפי כתבם אפילו אומר הלוה כתבו רק חכמים הכשירו מפני תקנה כמש"ל בסי' כ"ח ואם כן היא גופי' צריך טעמא למה בטלו חכמים הך דמפי כתבם באומר כתבו ובלא אומר כתבו לא בטלו ולזה נתן טעם דבלי כתבו אף זולת הטעם דמפי כתבם אין לעדים לכתוב שלא יחזרו מלוה ע"פ לשטר אם כן לא תקנו וחכמים והניחו על ד"ת ואם כן פשיטא דפסול דה"ל מפי כתבם אבל באומר כתבו דהם מורשי' לכתוב תקנו חז"ל לבטל מפי כתבם ושיהיה עדותם מועיל. או י"ל דהך טעמא מוסב על מה שכתב דאפילו אמר כתבו צריך להמלך בו שנית ובזה לא שייך טעם דמפי כתבם דהא אמר להם כתבו ולכך נתן טעם הואיל הוא ענין דמשוי' ליה ממלוה ע"פ מלוה בשטר צריך ישוב הרבה ואפי' אמר להם יש בידו וצריכים להמלך בו. אבל כתבו בלא"ה צריכין לומר משום מפי כתבם ובסך תי' ריחא דאמרי' דצ"ל כתבו וחתמו וק' לשיטת הרמב"ם דמ"מ צריך להמלך בו א"כ אמירה זו כתבו מה צורך יש בו אם לא יצוה ליתן אחר כך הרי לא יתנו השטר אף דאמר להם כתבו ואם יצוה שיתנו השטר לידם מה צורך היה לצווי מתחיל' כתבו הא אמר לבסוף ליתן ולפי תי' זה יש לומר דכל שאמר להם כתבו יצא מתורת מפיהם ולא מפי כתבם ואם כן אף דמוחה אחר כך בעדים מבלי לתת השטר למלוה דלא ניח' ליה דיהיה עליו מלוה בשטר ואין לעדים ליתנו ליד המלוה ולא גבי ממשעבדי מכל מקום אם שכחו העדים העדות ומסרו שטר הנ"ל ליד ב"ד דנין ע"פ לענין עדות בע"פ דלא מצי לטעון להד"ם וכדומה דכל דאמר כתבו נפק לי' מתורת פי כתבם וה"ל לענין זה שטר. ולתי' ראשון י"ל דסבירא ליה אף דימלכו אחר כך בלוה מכל מקום אין להם לכתוב שטר מתחיל' קודם שצוה לכתוב משום דהוי מחזי כשקרא. וסיוע זה למ"ש המ"מ והביאו המחבר לקמן בסעיף י"ג עיין שם מ"ש: