חוששין לענין טריפת לקוחות אבל מיניה דלוה גובה כ"כ הגהת הרא"ש והק' הש"ך דאם לא אמר להם כתבו הא הוי מפי כתבם וכתב בשלמא הגהת הרא"ש סבירא ליה כר"ת אבל הש"ע קשה ולשיטתו אזיל דתלי הך דינא במחלוקת רש"י ור"ת אבל לפי מש"ל אף רש"י י"ל דכל שכתב בנוסח שטר לא הוי מפי כתבם לגבי לוה ועוד י"ל דהא ודאי ברור דאמת מסהדי רק גזרת המלך דלא לסמוך על כתבם וא"כ ה"מ בדידעינן ודאי דלא אמר להו כתבו והוי בבירור מפי כתבם אבל אנן לא ידעינן והלואה ודאי אמת דהא לא משקרי ומהכ"ת נימא דילמא לא ידעו להפסיד למלוה במקום שברור לנו כי הנכון אתו וכי נחפש טצדקאות להפסידו בממון מה שידענו שהנכון אתו משא"כ לגבי לקוחות אף שהאמת אתו שהודה והוא חייב והלוה לו באמת מכל מקום אין כאן מלוה בשטר לשעבד הנכסים של לקוחות אילו לא אמר כתבו ואם כן הרי דבר בספק וחוששין מבלי להוציא מספק כי לא נודע עם מי האמת משא"כ לגבי לוה ידענו בלא"ה הדין עם מלוה רק מגזירת המלך מבלי להאמין ודי שנימא בידעינן ודאי ולא לחוש מספק:
אורים ותומים, תומים · סימן ל״ט, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.