אורים ותומים, תומים · סימן ל״ט, י״ח

אם יש בידו פס"ד כו' לשיטת הרמב"ם ע"כ איירי דהיינו בשלחו לו וכו' דבלי שלחו אין כותבין כלל וכמש"ל אפילו יודעים שלא פרע אין כותבין ואם כן אטו בב"ד טועין עסקינן שהעבירו הדיי וכתבו במקום שלא היה להם לכתוב ועוד פשיטא דנאמן פרעתי כיון דנכתב שלא כדין והרי הוא כחרס ואי איירי בשלחו לו דאז כותבין אם כן קשה מה איריא דיש בידו פס"ד אפילו ליכא פס"ד הא מב"ד לחוד הוי כמלוה בשטר לשיטת הרמב"ם וא"נ לומר פרעתי כמ"ש דהודא בב"ד הוי כמלוה בשטר וכמש"ל וכן הק' הש"ך ולא תי' דבר ונראה דקמ"ל אם בידו פס"ד ול"נ בו אם היה ע"י הזמנה דהיינו שלחו לו או לא קמ"ל דאמרי' חזקה דעשו כהוגן ולולי שהיה שלחו לו לא כתבו לו ולכך א"נ לומר פרעתי אף דטען לא שלחו אחרי ודוחק. ועוד נראה דהרמב"ם סבירא ליה דמב"ד הוי כמו קנין ראי' שלו מהא דאמרי' בפ' חזקת דף מ' דקנין כמב"ד דמי וע"ל סי' ע"ט בש"ך מ"ש שם בזה ואם כן כמו דאמרינן לעיל בס"ה דאם אין עדי קנין לפנינו רק עדים אחרים מעידים שראו הקנין ואין בידו שטר איתרע טענתו ונאמן לומר פרעתי אף כאן כשאין ב"ד שפסקו לפנינו רק עדים אחרים מעידים שכך נפסק ואין בידו פס"ד איתרע דבריו דלמה לא לקח פסק מב"ד דהרי כותבים לו ולכך נאמן שפרע דמ"ש מקנין הא הגמרא מדמו להדי' ולדעתי אפילו אותו ב"ד מעידים על הפס"ד אם שהה זמן שהיה לו ליקח פס"ד ואין ידוע אם היה לו פס"ד או לא נאמן לומר פרעתי דהא הך דא"נ לומר פרעתי במב"ד הוא מהך דר"י הטוען אחר מב"ד לא"כ וכמ"ש הרמב"ן בחדושיו לפ' חזקת ובמלחמות בשמעתין דטוען ואולי דעת הרי"ף ורמב"ם ורוב מחברים הא דקי"ל הטוען אמב"ד לא"כ היינו במקום שאין כותבין אבל במקום שכותבין ואין כתובה בידה הפסידה ונל"פ וא"כ אף זו כיוצא בו דמ"ש דכיון דב"ד כותבין פס"ד והוא אין מרא' פס"ד איתרע דמ"ש מכתובה דהא הכל מב"ד וכמו דאמרו שם הפסיד אף בזו כיוצא בו ולכן צריך דוקא פס"ד אבל אם אין בידו פס"ד ומתחיל' נכתב לו פס"ד ודאי פרעו כמו גבי כתובה ומכ"ש כשאין ב"ד כאן רק עדים אחרים וזה נ"ל ברור לדינא: