אורים ותומים, תומים · סימן ל״ט, י״ז

ואפילו למ"ד וכו' זהו כתב רמ"א ליישב מה שהקשה על הטור דהביא דעת ראבי"ה דנאמן לומר פרעתי וכתב דאין כותבין פסק שמא פרע מה בכך הא נאמן דפרע אפי' נגד פס"ד ולכך תי' הוא דאיכא זילותא דבי דינא ומחזי כשקרא ובאמת על הגמרא לק"מ די"ל דמפרש הא דאמרינן בא מלוה לכתוב לא על פס"ד קאי רק על אדרכתא דזהו ודאי אינו נאמן דכיון דסירב עד שיכתבו לו אדרכתא אבל פס"ד באמת כותבין וכן נראה מפירש"י ולכן עיקר הקושי' בטור ולכך מתרץ רמ"א דחיישינן לזילותא דבי דינא והקשה הסמ"ע הא הטור אף דפסק בסי' ל"ט כראבי"ה דנאמן על פס"ד דפרע מכל מקום כתב בסי' ע"ט שאם בא לב"ד לכתוב לו שאין כותבין שמא פרעו ויבא לגבות הימנו פעם שנית בפס"ד שבידו עכ"ל הרי דסבירא ליה דאין נאמן לומר פרעתי ותי' הסמ"ע דאולי יטעון להד"ם ויהיה מוחזק כפרן. ולטעם זה אפילו ידוע דלא פרע מכל מקום אין כותבין דעדיין יש לחוש כמ"ש דיטעון להד"ם ויוחזק כפרן וכבר השיגו הש"ך ובאמת אף דאמרי' בסי' ס"ט דחוששין שמא יטעון להד"ם היינו במילתא דלא רמי' עליה כמו דחתם עצמו אסוף מגילתא ומצאו אחר וכתב עליו אבל כאן איך ישקר ויאמר להד"ם במעשה רב כזה בפסק ב"ד ומוציאין מלקוחות דקלא אית ליה כמ"ש הטור ולכן נראה דלק"מ דודאי עיקר תקנה היה שלא לכתוב פס"ד אף דנאמן לומר פרעתי משום טעמא דרמ"א שמא כבר פרעו ואיכא זילותא אבל עכשיו דתיקנו שלא ליכתוב יש כאן איסור מוסף מבלי לכתוב אם לא נודע להם אם פרע או לא דאם בא לפנינו פס"ד אמרינן חזקה על ב"ד שעשו כהוגן ומסתמא לא כתבו עד דאתברר להם דלא פרע דהא אין לכתוב משום זילותא ואם כן אם טוען הוא דפרע מקדם אינו נאמן דאנן סהדי דנתברר לב"ד דלא פרע דאל"כ איך היו כותבין ואם כן יהיה חייב לשלם ויהיה נלקה ואפילו מגו דפרע אחר כך לא יועיל דהוי מגו במקום חזקה אלימתא דב"ד עושין כהוגן ואם כן הטור בסי' ע"ט מלתא אלימתא נקט דלא זו דיש כאן זילותא אף גם דאינו נאמן לומר פרעתי מקדם ואם כן יפסיד דיבא לפרוע בכפלים וגם קמ"ל הך דינא דאין נאמן לומר דפרע מקדם אפילו במגו דהוי במקום חזקה אלימתא וטובי קמ"ל ולק"מ אבל כשנודע שלא פרע מקדם לשיטה זו מותר לכתוב כדמשמע בגמ' דלכך אין כותבין משום חשש פרעון הא בידוע דלא פרע כותבין לשיטה זו ועיין עוד מה שאכתוב בסמוך לדעת שיטה זו: