אורים ותומים, תומים · סימן ל״ט, י״ב

שלא יערימו שניהם לחייב איש אחר וכתב הסמ"ע אפילו למ"ד עבחז"ל וליכא חשש מוקדם מכל מקום חיישינן דילמא משנה שמו כדי להפקיע מב"ח שלו או דלא ניח' ליה למלוה אם באמת אין חייב לו והב"ד הם כותבים לנוכח דחייב לו ולא ניח' לי' דליפוק עליו קלא ודבריו דחוקים הן בתי' אחרון ומכ"ש בתי' ראשון דבממ"נ אם נודע לב"ח שזה הלוה חייב לו מה בכך דמשנה שמו מכל מקום יתבעהו ב"ח ואם לא נודע מי מוח' בידו דמעלים החוב מב"ח בגווני אחריתי ובאמת לפמ"ש המ"מ וע"ל סי' מ"ט דלכך בלי קנין צריך להכיר המלוה דלמא דהואיל דשורת הדין דאין כותבין שטר ללוה בלי מלוה אולי יבא איש אחר ויאמר אני המלוה כדי שיכתבו והשטר לא יגיע לידי מלוה אמת רק בזמן מאוחר והרי זה שטר מוקדם ואם היה סברא זו נראה לק"מ אף א"א עבחז"ל דאין כאן הטעם משום מוקדם רק דכיון דבעי כאן הזמנה לדין וזהו צריך להיות ע"י תובע ואם התובע אינו כאן ואיש אחר מעלה שמו על שם התובע אם כן באמת אין כאן הזמנה ואף כח ב"ד אינו לעשות מהודאתו מלוה בשטר ואם כן כשיבא כתב הודא' זו לב"ד יגבה בו ממשעבדי וזהו שלא כדין דהא באמת לא הוזמן הוא מהתובע האמיתי אך מעיקר' דדינא אני נבוך בסבר' זו וכן בסברת המ"מ דמהכ"ת מערי' הקצור קצרה ידו לילך לעדים ולעשות קנין ובזו כותבין לכ"ע ואין בו חשש מוקדם וטורף ממשעבדי בלי פקפוק ומה לו להערמה זו בכדי וה"ה כאן יקנה בפני ב"ד ויאמר כתבו ותו ליכא פקפוק ולכן נראה דיש כאן חיוב למלוה דרך משל ראובן נתן פקדון לשמעון ושמעון מסרו ללוי ונאבד וא"כ שמעון חייב כשומר שמסר לשומר אם אין רגיל להפקיד ולהלות לו דאין מחזיקו לנאמן ומה עושה לוי הולך עם שמעון לב"ד ומעלה שם שמעון ראובן והב"ד כותבים איך דהזמין ראובן ללוי שיש לו בידו סך מה בפקדון או בהלוא' ולוי הוד' ואם כן נפטר שמעון בפשיעתו דכיון דרגיל ראובן להאמין ללוי כאשר נתברר במעשה ב"ד ועי"כ מפסיד ראובן ולוי אינו חושש בהודאתו כי בלא"ה גבר' דלית ליה וגם ראובן לא יתבעו כי יודע ראובן שאין לו בידו כלום ועי"ל ראובן העיד על שטר שלוה פלוני מפלוני בלוד ביום פלוני וזה יודע שמעון כי ראובן נתייחד לעד להעיד על שטר ומה עושה הולך בו ביום בירושלים לב"ד עם לוי ומעלה שמו ראובן והב"ד כתבו שביום ההוא בא ראובן והזמין ללוי בדין וכך הוד' לו ואם כן אם יוציא הנ"ל שטרו יהיה נפסל דהרי ראובן מוזם ע"פ ב"ד שהעידו שבו ביום היה ראובן בירושלים ולא בלוד ושפיר קאמר שיש כאן ערמה לחייב איש אחר וע"ל סי' מ"ט מ"ש בזה ביותר: