אורים ותומים, תומים · סימן ל״ז, ז׳

ערב קבלן וכו' רשב"ם פי' בגמרא דאמרינן קבלן אמרי לי' מעיד שקיבל המעות מיד מלוה ונתנו לידו של לוה וכו' עכ"ל ותמה הש"ך דא"כ אין דינו ממי שירצה יפרע דמיפטר הלוה מיניה דמלוה דהא לא קיבל מידו וקבלן הוא הלוה אצל המלוה וכת' הש"ך דתמה אם יצאו דברים אלו מן רשב"ם. ובאמת כבר קדמו המרדכי בפ' גט פשוט דתמה כן והנה בגמרא דגיטין דף מ"ט ע"ב דאמרינן ותיפוק ליה דערב דכתובה לא משתעבד ומשני בקבלן ופירש"י שהתפיס מטלטלין לה בכתובתה והיא מסרתו לידו בתורת קבלנות והחזירתן לבנו עכ"ל והקשו התו' ג"כ בד"ה בקבלן דלפי פיר' זה ה"ל נו"נ ביד ואמרינן בפ' גט פשוט דבנו"נ ביד אין למלוה על לוה כלום וכתבו ושמא היינו שלקח המעות מיד המלוה ונתנם ליד לוה וכו' עכ"ל ובכוונת דברי התו' נאמרו פי' רבים עיין במפורשים ואם נטה אוזן לפי' מהר"ם מלובלין דחילק דשם בכתוב' היה לאשה עסק עם בעלה ואם כן נקרא קבלן אבל נו"נ ביד איירי דהלוה לא היה לו עסק כלל עם מלוה רק עם קבלן ואם כן יאמר הלוה למלוה לאו בע"ד דידי ואם כן לק"מ על רשב"ם דכאן מיירי דעיקר הלואה היה מדובר הלוה עם המלוה רק הקבלן קיבל אחר כך המעות ואם כן לא נקרא רק קבלן אך באמת לא נראה פי' מהר"ם רק הפי' בפשט' בשלמא בכתובה שכתב לה הבעל כתובה ונתחייב לה רק שמסר לה מטלטלין ולא מסר לה בתורת פרעון כי לאו זימנא רק למשכון אתפסהו ואם כן היא עליו רק ש"ש כדין משכון ומ"מ לא פקע שעבודו ואם כן אם היא נתנו לאביו ואביו נתנם לו אין כאן שומר שמסר לשומר כי לא פשעה בשמירתו ואדרבה אפילו בעודנו בידו המשכון ברשותה כמ"ש לקמן סי' ע"ב במלוה שהפקיד המשכן ביד לוה ואם כן פשיטא דהוא חייב ואולם גם אביו חייב דתטעון אני מסרתי משכוני בידך ואתה מעלת בשמירתך ונתת אותם ליד בנך פשיטא דחייב מדין שומרים אבל בלוה לגבי מלוה כל זמן שלא קיבל מעות מיד מלוה במה נתחייב לו ולכך אין למלוה על לוה כלום כי אם על קבלן. ואם כן קושי' הש"ך נכון אך תי' זה דתו' ברש"י נראה דחוק כמ"ש התו' בעצמן ולכן נראה כי רש"י ורשב"ם סבירא ליה כרמ"ה הובא בטור סי' קכ"ט דהא דאמרינן בנו"נ ביד אין למלוה על הלוה כלום היינו דוקא בקבלן אבל בערב אעפ"י שנו"נ ביד לא נפטור הלוה כיון דקאמר בלשון ערבות לשעבודה דלוה נמי קא מכוון עכ"ל מבואר מדבריו הואיל והזכיר לשון ערבות לא נפטר הלוה דנתכוון לשעבדו אבל מ"מ מודה הרמ"ה דיכול לתבוע מן הקבלן דהוא עיקר הלוה דהא קיבל המעות מיד המלוה רק דהואיל דהזכיר לשון ערבות נתכוון שיהיה גם הלוה בכלל החיוב ושעבוד וזה מורה לשונו בביאור דקאמר הואיל והזכיר לשון ערבות לשעבוד הלוה נמי אתכוון דעל זה אתכוון נמי והוא הטפל אבל עיקר שעבודו בקבלן שקיבל מידו המעות. וזהו דעת רש"י דסבירא ליה לרש"י דע"כ איירי דהבעל נתן צררי לאשתו בכתובה דאל"כ לא חל קבלותו כמ"ש הרשב"א והביאו המ"מ בפכ"ה מהל' מלוה ע"ש. ולכך פי' רש"י דאמת דנתן והוא קיבלן רק דמיירי דאמר לשון ערבות אם כן יש לאשה שעבוד עליו ועל בעלה ולא נסתלק בעלה הימנו וא"ש. דהוא קבלן ומ"מ הבעל בכלל שעבוד. וכן נר' ברור מתפרשים דברי רשב"ם דקשי' ליה דבברייתא קתני ערב מעיד ואם כן איך ס"ד דקבלן נמי מעיד הא ערב קתני ועוד דסבירא ליה כתו' ורשב"א הביאו המ"מ פכ"ו מהל' מלוה ה"ב ע"ש דאם יש ללוה רק זיבורית אף הקבלן א"ל ליתן לו רק זיבורית אף דיש לו בינוני' ואם כן קשה לי' קושי' התו' למה איכא דאמר א"מ מה נגיעה יש כאן אם לא יהיה ללוה רק זיבורית מ"מ לא יחזור עליו דאף הוא לא יתן לו בינוני' ולכך פירשב"ם דבאמת איירי דנו"נ ביד רק אמר לו בלשון ערב ואם כן שפיר י"ל דהא דקתני בברייתא ערב דכוונתו לזה שהרי אמר לשון ערבות. ובזו ודאי כיון דהוא עיקר הלוה ודאי דגובה ממנו בינוני' אף דאין ללוה רק זבורית דהא הוא עיקר הלוה ואין הוא נגרר אחר הלוה רק הלוה נגרר אחריו דהוא עיקר בשעבוד והלוה נטפל לו כדמשמע מלשון הרמ"ה לעיל ואם כן שפיר יש כאן נגיעה וא"ש וברור דלכך נתכוונו שניהם ואין כאן קושי':