אם ישאר בידו כו' נראה דמלוה שיש לו ערב ולערב נכסים מרובים אף שאין ללוה כלום יכול להעיד דמה נ"מ לו אם לא ימצא מקום אצל הלוה יגבה מהערב ולא שייך כאן לומר כדאמרינן גבי קבלן דלא ניח' ליה ליזיל בדינא ודיינא דבשלמא קבלן ניח' ליה דיהיה ללוה נכסי' ויגבה מלוה ממנו ואין כאן צורך לגבות ממנו ואף הוא א"צ לילך כלל לדינא משא"כ כאן המלוה ע"כ צריך לילך לב"ד לגבות מלוה ומה נ"מ אי קובל בב"ד על לוה או על ערב כשאין נכסים ללוה. ואי הטורח דצריך ראשון לחזור אולי נמצא נכסים ללוה בשביל זה לא נימא דיעיד שקר והראיה דהא סתמא אמרינן דאי אית ליה קרקע אחרת מעיד ומשמע אפילו אותו קרקע לקוח רק מאוחר להלואתו דהא סתמא אמרינן דאית ליה קרקע אחרת מבלי חולק כלל. ואעפ"י שיהיה מוכרח ראשון לחקור אחרי נכסים ב"ח של לוה אי אית ליה או לית ליה ואחר כך לירד לנכסי משועבדים ומ"מ נאמן להעיד וה"ה לערב דנכסים משועבדים ג"כ רק כמו ערבים כנודע ולכן ברור דמעיד ביש לו ערב:
אורים ותומים, תומים · סימן ל״ז, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.